עיר הגברים
ההצגה "עיר הגברים" הוא מחזה של דן אלמגור שמבוסס על סיפורי דמיון ראניון. מתי כספי כתב ועיבד את המוסיקה להצגה. השיר הידוע מתוכה הוא "פנקס הקטן" בביצוע ששי קשת (עם אבירמה גולן כהוד מעלתה).
"פנקס הקטן" שולב גם באלבום הראשון של ששי קשת באותה שנה.
שמות השירים מתוך ההצגה, כפי שיצאו על גבי תקליט בחברת פונודור, בשנת 1971:
עיר הגברים - הלהקה
דו רה מי - ששי קשת והבנות
עגבניות - רחל חנוך, אבירמה גולן, צלילה שטרן
פנקס הקטן - ששי קשת
שביתת שלום - ששי קשת, מנחם זילברמן, ראובן שנער, דורי בן זאב
ג'ו הבדחן - הלהקה
מקסי אוהב סוסים - ששי קשת וורחל חנוך
אני רוצה לחזור - מנחם זילברמן
מיהו הגנגסטר האמיתי - הלהקה
שלמה גרוניך השתתף בתקליט בנגינה על פסנתר.
פנקס הקטן
דן אלמגור\מתי כספי
פנקס הקטן היה רק נער מעלית כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה אהב אותה כל כך
הוד מעלתה הייתה בעצם רקדנית יפה מעין כמותה
הוד מעלתה כלל לא ידעה שבעולם יש פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה הייתה
הוד מעלתה
יום אחד הופיע ג'ק ספסר ההימורים ברנש די מסוכן
וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה ישר בלקקן
הוד מעלתה התגלגלה במדרגות למטה עד סופן
מיהו הראשון אשר ניגש להרימה? זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
הוא לא ידע על מה הוכתה
אך הוא מיהר לעזרתה
כי בשבילו תמיד הייתה
הוד מעלתה
הרופא הביט בה וקבע זה אבוד אין מה לעשות
כי עם חוט שדרה כזה היא לא תוכל לזוז גם לא לעמוד
כל האזרחים השאירו אותה לבד טוב למי יש זמן
מיהו היחיד אשר נשאר שם לידה זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
ולחדרו חדרו הצר
הוא בזהירות אותה גרר
כי בשבילו היא עוד הייתה
הוד מעלתה
פנקס הקטן שרת שנים במסירות את הוד מעלתה
כל חסכונותיו אזלו נזלו במהירות לא נותרה פרוטה
כל מה שציוותה עליו צמיד או עגילים הוא מיד נתן
וברחוב דחף הוא את כסא הגלגלים זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
גם לא מילה טובה אחת
כבר בראשה זרקה שיבה
וכבר כולה ממש חורבה
אך בשבילו היא עוד הייתה
הוד מעלתה
יום אחד הודיעה: קר לי פנקס בוא נסע לדרום החם
- ארוכה הדרך ואין כסף למסע
- דחף אותי לשם
הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילים אפילו לא רטן
הוא דחף ברגל את כסא הגלגלים זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
והוא ימים רבים צעד
ועם כסא הגלגלים
מכפר לכפר ללא מילים
כי בשבילו היא עוד הייתה
הוד מעלתה
כשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים היא אמרה פתאום
רד על שתי ברכיך רד נא פנקס הקטן כי הגיע יום
מהיום אביר תהיה להוד מעלתה כי כבר בא זמן
אהבתיך לחשה היא בוא נשקני נא בוא פנקס הקטן
והוא נשק רכות רכות
לשתי שפתיה הסדוקות
והוא מחה את הדמעות
מלחייה הצמוקות
וכך נפחה את נשמתה
זו הוד מעלתה
למחרת היום כתבו בסמרטעיתון משהו מוזר
פנקס הקטן נכנס פתאום לבית מלון והכה תייר
את גבו שבר הוא במכות במוט ברזל כמוכה שטן
וכולם תמהו מה זה קרה לעזאזל לפנקס הקטן
אבל הוא לא השפיל מבט
גם כשהגיע למשפט
ולא גלה כי התייר
היה פשוט אותו ספסר
אשר הפיל בחבטה
את הוד מעלתה
וכשעלה בצעד קל
על הכסא המחושמל
עלה שקט ומחייך
ולא הסביר על מה ואיך
כי הוא נזכר בנשיקתה
של הוד מעלתה
