מתי כספי בחזית מבצע צוק איתן

בשקט, בצניעות וללא יחצנות, ירד מתי כספי יום יום בתקופת מבצע "צוק איתן" לישובי הדרום ועוטף עזה ועשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב על מנת להפיג מעט את המתח של התושבים, החיילים, הפצועים ומשפחותיהם.

יחד עם הקאו רעייתו וסויאן בתו, נסעו והופיעו במקלטים, בסיסים צבאיים ובתי חולים, לבד, בלי פועלי במה או נהג, ללא תקשורת ולא מטעם אף אחד מלבד ליבם הטוב.

כל בוקר העמיסו פסנתר, גיטרה ומעט ציוד, ונסעו דרומה. בעזרת ירמי רייך ואורן כהן מרדיו דרום תיאמו הופעות רבות לילדים, למבוגרים ולחיילים בבאר שבע, שדרות, צאלים, כרמיה, ניר יצחק, גבולות, מגן, כרם שלום, מסלול, ניר עם, זיקים, גאיה, חצרים, מפלסים, בארי, ניר עוז, כפר עזה, חולית, גבים, יד מרדכי, אורים, נחל עוז, ארז ועוד. בנחישות, באומץ ובגבורה הופיעו אף במקומות שאמנים אחרים לא הסכימו להופיע בהם, באומרם שאם החיילים לא מפחדים לשמור עליהם, גם הם לא יפחדו לשיר להם. וכך הופיע כספי באינטנסיביות שתיים או שלוש הופעות ביום, יום יום, על אף גילו המתקדם, כשהוא גם דואג לצד הטכני, להגברה ולסחיבת הציוד, כשהוא מונע אך ורק מרצונו העז לתת מעצמו ולעשות טוב לאנשים שנמצאים במצוקה.

 

סרן יאיר נגיד, קצין הסברה מחוז דרום:

"אם צריך לחלק את פרס ביטחון המורל הישראלי, מתי כספי צריך לקבל אותו. כל התושבים בעוטף עזה, במקלטים, ביישובים ובבסיסי צה"ל מודים לך על הגאונות המוסיקלית שלך ועל ההנאה הצרופה שבהאזנה לשיריך האלמותיים! יישר כח!!! תרומתכם לישובי הדרום בכלל ולמוסיקה בפרט היא פשוט ע נ ק י ת !!! הציבור עוד לא יודע כמה תרמתם, אבל מה שבטוח הוא שישובי הדרום והחיילים אותם אימצתם וחיבקתם יודעים בהחלט! קחו אוויר ונשימה ארוכה וטובה ושובו לאהבה הגדולה שלנו אליכם!"

 

הקאו כספי:

"כשהתחלנו את המסע שלנו דרומה, חשבנו שנתרום את חלקנו בביקור אחד בבית החולים ובכמה הופעות בודדות לילדים. עם הזמן, משהו השתנה אצלנו, וככל שעברו הימים בתוך המלחמה שכחנו מי אנחנו ומה המשימה שלנו שם. כבר לא שאלנו יותר למה חשוב לנסוע או כמה פעמים נרד, איך נפתור בעיות והאם יהיו לנו מספיק כוחות? כמה מסוכן ומפחיד להיות על כביש עוטף עזה בלילה...? הכל נשאר מאחור. העייפות לא היתה והמכשולים נעלמו. נעלם הבית, הילדות, החלומות, המשימות, הבעיות והמטלות. שכחנו את ימות השבוע והרגשנו שמשהו עובר עלינו. הפכנו לשליחים של תחנת כוח, שלא משנה מה - תמיד תספק אנרגיה וחשמל לתושבים. תחנה שלא תאפשר להם להיות בחושך. היעוד היה לשיר להעיר ולשמח. לחזק לחבק ולתמוך בשביל הכיף הרגעי. לאט לאט זה הפך לחובה מוסרית. כל חייל, כל פנים כל סיפור היה אישי. לא עיכלנו איך הילדים האלה שגדלו וחונכו לערכים מוסריים, לאהבה ולכבוד כלפיי המשפחה, הסביבה והחיים, פתאום נמחקו מהלוח. כאילו ציירו אותם בגיר ואז היה צילצול, ושיעור חדש התחיל... דמיינו לרגעים על מה הם חשבו. ניסינו לקרוא את תווי הפנים של כל אחד ואחד בחדשות, ולנחש את תכלית חייהם ומה היו החלומות, התכניות וההגשמות האישיות, ואיך הם הותירו אחריהם חלל ריק? איך יום אחד הם התעוררו ושתקו לתמיד. חוסר צדק משווע. גורלם נחרץ כאילו במשפט ללא זכות הגנה. לא פעם חזרנו ממוטטים אבל הגוף והנפש רצו עוד. זריקת האדרנלין הוירטואלית החזיקה אותנו ערים וממוקדים ונחושים להמשיך במטרה. נסענו בלילות בכביש עוטף עזה אפאתים לפחד ושאננים לסכנה. ביום התחזקנו מעצם הרגשת הביטחון שהסב לנו צה"ל בנוכחותו, ובלילה תארנו שהם שם והברחנו את הפחד מהראש. נכנסנו לאיזורים הכי מסוכנים, בשעות הכי קריטיות ויצאנו בשלום. מתי עוטף את עזה בשיריו ומרגש את כל שומעיו ואת הלב. מישהו באמת דאג לנו שם למעלה".

t1
t3
t7
t5

לפני ההופעה בקיבוץ צאלים קיבל כספי מכתב מחייל מילואים, ובו בקשה להקדיש שיר לחברו שנפל ברצועת עזה. מתי כספי שר והקדיש את השיר "מקום לדאגה" לבר רהב ז"ל מחיל ההנדסה, אשר נפל במהלך מבצע "צוק איתן".

bar-rahav
l1

חלק ממכתבי התודה וההערכה שקיבלו הזוג כספי (לחצו להגדלה).

הקאו כספי, 1.8.2014:

"הבוקר קיבלתי את מכתב התודה הזה מקיבוץ מפלסים. ואני שואלת מה יכול לרגש יותר מזה? מאקו? וויינט? ערוץ 2? שלא כמו אחרים המשלמים גם 100 אלף שח בשנה ליח"צנות, בגילו המתקדם, מתי לא ראה מרחק ולא ראה כמות, ובקולו הערב הצליח לנתק אותם מעט מהמציאות. הוא הצחיק והוא בידר כשהביתה - בכלל לא מיהר.. הוא חיבק ליטף ואהב לא רק ב"מישהו" אלא גם ב"כלבלב" 🙂 עם תחילת המשפט: "בקצה השמים..." נצצו כל העיניים, ופתאום חייל מן הצד קם ועזב, עם דמעות זולגות על לחייו... וקשה לא לבכות כשמבינים את העוצמה שיש לשירים בזמן המלחמה. אנשים מותשים ומפוחדים נאחזים בשגרת החיים. ותושבי המדינה, ליבם עימם. אך דברים שרואים מכאן לא רואים משם..."

"ישבתי מול הטלויזיה במשך יומיים, עד שהרגשתי כמו חיה בכלוב. הייתי מוכרח לעשות משהו. הרגיש לי נכון לקיים הופעות בפני חיילים ותושבים במקלטים. נראה לי חשוב שלפחות לרגע הם ישכחו מהכל. הם נזקקו לזה. מצד אחד אני מרגיש סיפוק עצום שגרמתי לאנשים לשכוח לרגע מהמתח, אבל מצד שני אני מרגיש כל כך לא נוח, והמצפון מיוסר על שאני עוזב אותם וחוזר הביתה, והם נשארים פה. כך שכשאני מגיע הביתה אני מחכה לרגע שאוכל לחזור. אמשיך לעשות זאת בכל יום עד שזה ייגמר". [מתי כספי]

t2
t8
t4
t6

מכתבים מתקופת מבצע "עופרת יצוקה":