מתי כספי וריקי גל - מה זאת אהבה, המופע המשותף (הליקון 2012)

הנה פתחתי חלון
אל העולם המואר
תקשיב עכשיו איך הוא שר
אם לא לי, ודאי לך

הנה מרוץ של אורות
כבים ושוב נדלקים
אורות נפרדים מאורות
ואנחנו עוד לא נפרדים

גופך שותק לי הלילה
וגם גופי התרוקן
לילה עתיק כמו הנצח
לוקח כלי ומנגן

ילד בא אל העולם
אבא קם ונעלם
אמא פה ואמא שם
הוא ניסה להתאבד
מה כבר יש לו לפחד
כאן ברחוב הכי בודד

ילד אסור ילד מותר
אל תשכח
ילד שבור ילד מוזר
ילד מלאך ילד יקר לך ישר
ילד אסור ילד מותר

זמן גוסס שעות מתות
בין חומות מתמוטטות
הוא חובש את השריטות
ריח שתן רוח ים
בר נטוש ומיותם
כאן בחוץ הבית חם

ילד אסור ילד מותר
אל תשכח
ילד שבור ילד מוזר
ילד מלאך ילד יקר לך ישר
ילד אסור ילד מותר

בן חורג לאלוהים
פרח בר של החיים
לא נראה ואין רואים
מתקפל בתוך בועה
ונרגע לפי שעה
כאן בעיר הכי רעה

לא חלמתי שתלך ממני
בלי לומר מילה בלי להזהיר
לא חלמתי שפתאום יכני
רעם שכזה ביום בהיר
ואני תמיד תמיד חשבתי
שמאושרים כמונו אין
ובדמיוני לראות אהבתי
איך ביחד נזדקן

קול קורא הלילה
אין עונה הלילה
ואת עצמי
איך אני שונאת
איך שאשתנה
בשבילך

את היית דבר כל כך בטוח
כמו קפה בבוקר כמו שינה
לא הייתי לצדך בטוח
לא פיתחתי דרך הגנה
ואולי את עוד מעט חוזרת
רק הלכת לקנות כמה דברים
ונלך לראות ביחד סרט
או נחליט שנשארים

קול קורא הלילה
אין עונה הלילה
ואת עצמי
איך אני שונא
איך שאשתנה
בשבילך

ואני תמיד תמיד חשבתי
שמאושרים כמונו אין
ובדמיוני לראות אהבתי
איך ביחד נזדקן

היא שלו והוא שלה
עוד לא מבינה על מה בניתי
יש תשובה לשאלה
אבל כשנשאלתי לא עניתי
הם נראים כל כך יפים
פורשים כנפיים ועפים
ואני כאן מאחור
נצחיים בחייהם
לו רק הייתי ביניהם
אז אולי אולי הייתי

הוא שלה והיא שלו
אני לא מבין איך האמנתי
לא מבחין בין "כן" ו"לא"
כל מה שחלמתי לא הבנתי
הם נראים מאוהבים
תמיד בוטחים תמיד שלווים
ואני על סף תהום
עוד מנסה להיות נחמד
ורק עובר מיד ליד
לא מוצא מה שחיפשתי

ואני אמשיך להתעקש
לא אפחד, לא אפחד
והלב ימצא את שביקש
יום אחד, יום אחד

הוא שלה והיא שלו
אז למה שניהם ולא אנחנו
צל חיוך וקצה מילה
פותחים שוב דלתות שכבר שכחנו
מתחילים להיזכר
בעיר אחרת יום אחר
בתקווה הראשונה
והכול טהור וטוב
ושוב רואים קרוב קרוב
בעיניים שפקחנו

אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה
הם אמרו שגם היא חזרה בתשובה:
צדיקים מלמדים לה דיני יראים
לא תשוב עוד לפקוד את שדותיי החוטאים

עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט
צחור שדיה כיסתה במלבוש של צניעות
קרסולה העדין בפוזמק הארוך
על חלקת ירכה מתחתל הוא ברוך

שערה הארוך, הגולש ויורד
נאסף והושפל וכלאוהו כעת
במטפחת שביס נאנק מתפרץ
והרבי אומר שצריך לקצץ

מבטה אור אחר, לא עוד גיץ וברקים
נאלמה לשונה שידעה תפנוקים
ושפתיה רכות ונעות בתפילה
מתחשק לי לבכות בשבילי, בשבילה

מאושר הספרון שאוחזת ידה
בזריזות אצבעות אשר אין לה מידה
בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף
היושב במרומים בוודאי מזדקף

וכעת לשידוך הוציאוה לשוק
ואני הנגזל מרומה ועשוק
חילוני עד כאב ואוהב כמאז
הותירו אותי מחוץ למכרז

והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט
בין סדיניי הרכים, לעונג שבת
ואני האומלל, מה אוסיף לדבר
לו הייתה לי תשובה, אז הייתי חוזר

פעם אחת, פעם אחת מזמן
באת בין טיסות
באת לנסות
ונשארת יומיים

אל נא תכעס, אל נא תכעס עליי
משהו מוכר
את לבי דקר
כשעצמת עיניים

טוקיו גדולה, לא נגמרת
מי יכול כבר להבדיל
זה דבר רגיל
יש לך כפיל
טוקיו גדולה
עיר אבודה, עיר אבודה שלי
אף אחד אינו אשם
אל תגיד לי שם
איש כבר לא רושם
טוקיו גדולה

אם זה אתה, אם זה אתה מזמן
איך אחרי שנים
עוד אותם פנים
רק אני השתניתי

מה שתרצה, מה שתרצה עכשיו
אין לי כבר סיבה
לחכות לבא
בשבילך התפניתי

פעם אחת ודי
זהו סיפור חיי
עד שתלך, עד שתלך מכאן
שכח את עצמך, לא אקח ממך
את השמש בבוקר

טוקיו גדולה, לא נגמרת
מי יכול כבר להבדיל
זה דבר רגיל
יש לך כפיל
טוקיו גדולה

לא נגמרת, לא נגמרת
טוקיו לא נגמרת

ימי בצורת
בדלים כבויים שביבי נסורת
דף נייר עט ומכחול
שאריות מיום אתמול
ימי בצורת
שברי מילים צלילי תזמורת
מקרוב הרהור בודד
ומרחוק עונה רק הד

היא בינה לבין עצמה
אני ביני לבין עצמי
אני בתוך שגרת יומה
היא בתוך שגרת יומי
וטוב שכך לעת עתה
היא איתי - אני איתה

ימי בצורת
עלי שלכת בתפזורת
הימים ימי שרב
והלילות ראשית הסתיו
ימי בצורת
זיכרון דברים וריח קטורת
בחלום תעתועים
ובהקיץ געגועים

לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב
הסירי כעס מלבך
ונסי למחול
אל תכי ילד בקרבך
הוא שלך למרות הכול

גם ההבטחה
גם כוחה
גם רוחה
לו היית את כף ידך
על צווארי מניחה
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה

איש חכם היה נשמר
ויודע שתלכי
איש טיפש עם לקח מר
מקווה שתסלחי
זכרי לי חסד נעוריי
את אמונתי
כאן מולך מוטלים שבריי
בואי ואחי אותי

את ההבטחה
את כוחה
את רוחה
לו היית את כף ידך
על צווארי מניחה
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה

לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב

אמא
שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי,
לאן אברח, לאן
אילו יכולתי, הייתי שוכחת איך באתי לכאן

אמא
לא אוכל עוד להימלט מכישופך,
עיני חשכו פתאום
אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום

אמא, הו אמא
איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה
אמא, הו אמא
את וגם אני, בשנאה ואהבה, בין כוח וחולשה

אמא
איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי
אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מלבי

אמא
אין לי בית בחדרי, במיטתי, ואין לי מנוחה
אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה

אמא, הו אמא...

אמא
את יודעת, אני זקופה וחזקה,
כמוך בכל מצב
אילו יכולתי, הייתי רוצה להודות לך עכשיו

אמא, הו אמא...

אמא, הו אמא
אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה
אמא, הו אמא
אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו

יותר מאשר השמש אוהבת את היום
יותר מאשר הקיץ אוהב את החום
יותר מאשר החורף אוהב את הקור
יותר מאשר היין אוהב את השיכור
יותר מאשר הגשם אוהב את הענן
יותר מהשעון שאוהב את הזמן
יותר מאשר רומיאו אוהב את ג'ולייט
יותר מאשר סוקרטס אוהב את האמת
יותר מאשר החופש אוהב פרפרים
יותר מאשר שופן שאוהב את הפסנתר
אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר

אני זוכרת אותך, זוכרת היטב,
בצער לא רב, ביגון לא קודר,
וככל שהזמן מוסיף וחולף,
הצער לא רב, היגון לא קודר.

אני חושבת עליך ואינני בוכה,
הצער לא רב, היגון לא קודר,
וככל שהזמן מוסיף וחולף,
הצער לא רב, היגון לא קודר.

בצער לא רב, ביגון לא קודר,
כי הזמן את העצב ליד המתים קובר.

סלח לי אם אינני מאוד עצובה,
הצער לא רב, היגון לא קודר,
עליי להתכונן לעצב הבא,
בצער לא רב, ביגון לא קודר.

אני שוכחת אותך, שוכחת היטב,
בצער לא רב, ביגון לא קודר,
וככל שהזמן מוסיף וחולף,
הצער לא רב, היגון לא קודר.

בצער לא רב, ביגון לא קודר,
כי הזמן את העצב ליד המתים קובר.

גן עדן די קטן
וגבולו גיהנום
מלאכים עפים
אך כנפי השלג חרוכות
עיניים עייפות, אדומות

עוד נשיקה אחת
עד אובדן נשימה
כשהלב נשבר
הכאב מתוק העונג הוא מר

מה זאת אהבה?
מה זאת אהבה?
מה היא מבקשת?
את ימיי את לילותיי ולא די
מה זאת אהבה?
מה זאת אהבה?
מה היא מחדירה לעורקיי
שאוכל כך להמשיך ללא תנאי
שאוכל כך להמשיך ללא תנאי
שאוכל כך להמשיך ללא תנאי
שאוכל כך להמשיך...
כל חיי

על גשר מט לנפול
אש מכאן ומכאן
ענני עשן מתפתלים
על מים עמוקים
שמים הפוכים חשוכים

עוד התמזגות אחת
עד יכו לב בלב
כאן גופי מוטל
מבורך לעד, לעד מקולל

זו ילדותי השנייה
מה שתתני לי אקח
זו ילדותי השנייה
איתך

זו ילדותי השנייה
עול השנים כבר נשכח
זו ילדותי השנייה
לבי נפתח

דרך עינייך בת
אני רואה ומגלה שוב עולם
דרך ידייך אלמד
לגעת שוב בגלי הים
דרך שפתייך בת
טעם חדש למילים
ואיתך שוב אגדל בלי לחשוש
אנחנו כבר בני שלוש

זו ילדותי השנייה
עול השנים כבר נשכח
זו ילדותי השנייה
לבי נפתח

דרך שירייך בת
אני אלמד שוב להקשיב לבריאה
בפסיעותייך אצעד
בדרך אל הפלאים שבעה
בחיוכייך בת
בוקר חדש ללילות
ואיתך לחיים יש סיבה
אנחנו כבר בני ארבע

במבטייך בת
אני אלמד שוב לאהוב בלי לחשוב
בדמעותייך ארעד
כאילו סוף העולם קרוב
בחיבוקייך בת
רטט עובר בגופי
ואיתך יום נוסף אבקש
ואנו כבר בני חמש

זו ילדותי השנייה
מה שתיתני לי אקח
זו ילדותי השנייה
איתך

מערבה מכאן, עומדים צוקים
ומחכים, ומחכים
מערבה מכאן, יש דברים אחרים
מגדלים - ציפורי ענק
שעוני קוקייה מוזרים
מערבה מכאן, הכול אחר
לא כדאי להרחיק מערבה מכאן
מספיק להגיע עד קצה החול
מקום שם המלח מחליד
את גדרות הזמן

כשהערב יורד, יש לצאת ולטייל
עם ארנק, מטרייה, כפפה, מקל
לעקוף אותיות ואותות בלבן
לחצות שבילי חצץ, לסלסל תמרת עשן
זעירה, ולשוב למפתן
המוכר והחם
מן השמש אשר שוקעת
לשבת שם רגע, שני בני אדם
ולטפס למעלה, צעד, צעד
אחר כך אפשר לכתוב על זה
סימפוניה משגעת

בקצה השמים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא

זה יכול להיות גם סרט קולנוע
נערה רזה
שיער ארוך
חזה כבד
או רק פטמות בולטות מאוד
ואף אדום מקור או קוקאין
עם להקת הרוק, ברחוב ליד הפארק
חורף עוד מעט

כשהם מנגנים, היא לא אוספת כסף
היא יושבת קצת רחוק מהם
על מן קופסה שחורה
או שהיא קמה לה פתאום ויושבת פתאום
על אבן חדה מחוץ למעגל

עיניה ריקות או עצובות
היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם.
היא שוכבת רק עם המתופף
או עם כולם, או עם אף אחד לא
או לפעמים עם מי שנשאר
איתה, לבד, במקרה

הם לא רוצים ממנה כלום
או לא יותר ממה שהיא נותנת
גם עיניהם ריקות מטופשות.
היא מחכה למישהו אחר
התגלגלה איתו עד רומא
בחזרה נסעה לבד
או נסחבה איתו,
או נסחבה עם מישהו אחר
וכשנסעו דיבר איתה על זו שעזבה אותו
שהוא אוהב אותה עדיין
בת זונה
או שידבר איתה
על תכניות הנישואין שלו,
על כסף ועל נדודים קבועים

עיניה ריקות, מטומטמות, קרות
אולי בכלל היא מפגרת
ובימים קרים מאוד
הם נכנסים לאיזו אכסניה זולה
ומדברים הרבה על קוקאין
ולפעמים בקור על בירה לא קרה
חולמים על נסיעה להודו
באוטובוס צפוף
דרך איסטנבול וקאבול
חם שם וזול שם
אפשר להביא ולמכור גם קצת כאן
הם לא רוצים להפיק תקליט
ולא אכפת להם
כמעט משום דבר

היא מתמסרת בקלות
או כמעט לא זזה כמעט כל הדפיקה
או מסייעת בתנועה קלה של הישבן שלה
לאקט החדירה וקופאת
או משתוללת
היא לא אוכלת או היא כן אוכלת
או היא לא גומרת או היא כן גומרת
או היא לא מדברת
היא לא נותנת
לא מתמסרת
לא או כן מאוננת
אולי רק מבשלת להם
אולי רק מתבוננת בהם בשקט בשקט
בעוד הם מעשנים מריחואנה ושותקים

היא היתה רוצה להיות
נערת רוק אבל אין דבר כזה