מתי כספי - צד ג' צד ד' (הד ארצי 1987)
לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה.
והוא מחכה והוא לבדו
והוא מתמהמה והוא לבדו.
והוא לבדו יודע
שגם אם יתמהמה
בוא יבוא
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם -
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?
אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בינימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.
"היורה ירד מחר הבט בלבנה"
"איך היה יבול הענבים השנה?"
"תכנסו הערב יש ריבה מתות גינה",
"ובלילה תתכסו כי תהיה צינה".
אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בינימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.
ועכשיו אם יום או ליל אם רע לי ואם טוב
אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב
לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא
כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא.
אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בינימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.
מה קרה לילד שנרדם בחול החם
שיום אחד, לפתע, קם ונעלם?
אם תקשיב היטב, אתה תשמע
קולות ולחשים
אשר עולים וחרש ניגשים
אל סף הנשמה
קולות העשב והאדמה.
כל מה שרוחש
מתחת לפרחים
ומה שמלחש
העשב לשיחים
ומה שמתרחש
בצמרות עצים.
אם תקשיב היטב אתה תשמע
כנפים נפרשות
קריאות עורב והדהודי פרסות
ברוח החמה
קולות העשב והאדמה.
כל מה שרוחש
מתחת לפרחים
ומה שמלחש
העשב לשיחים
ומה שמתרחש
בצמרות עצים.
אם תקשיב היטב, אתה תשמע
תזמורת חרישית
והבטחה לבוקר בראשית
של אור ונחמה
קולות העשב והאדמה.
כל מה שרוחש
מתחת לפרחים
ומה שמלחש
העשב לשיחים
ומה שמתרחש
בצמרות עצים.
אתה רוצה כל כך לתת
אבל יודע רק לקחת
אתה חושש מפני הצל שעל הקיר
אתה הולך ומסתגר
כאשר אני נפתחת
אתה מרבה דברים אך לא תשיר.
אל תתנצל, אל תתנצל שוב
וזה הכל מוכר כל כך
לך ולי מוכר עד פחד
סיפור בלי התחלה ואמצע
רק עם סוף.
סיפור רגיל על אהבה
ועל כמעט כמעט ביחד
כמעט נוגעים כמעט קרובים מאוד
אל תתנצל, אל תתנצל שוב
מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא והדליק כמה כוכבים
והם נופלים אחד אחד.
אנו סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות
אני יודע שגם את קרבה עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב.
מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא ואסף כמה כוכבים
השיב אותם אחד אחד.
אנו סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות
אני יודע שגם את קרבה עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות.
כל זכרונות ימים ימימה
החלומות הראשונים
וכל מילה של אבא אמא
שנאמרה לפני שנים.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות
עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי מילים.
ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה
ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נמצא בתוך התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות.
לקחת את ידי בידך ואמרת לי
בואי נרד אל הגן.
לקחת את ידי בידך ואמרת לי
דברים שרואים משם - לא רואים מכאן
ניגנת לי שיר על הגיטרה
וקולך רעד
רוח בי קמה
רוח שרה
והזמן כאילו עמד
ואני עוד זוכרת כל טעם וריח
את חלקת השדה לאור הירח
קול התן מן הואדי וכובד הפרי
בבוסתן,
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי
ובאת, באת לי בזמן.
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים
הבאת חיוך יפה כמו פרח
וכח להאמין.
ואני עוד זוכרת את השיר ששרת
את החלק הטוב מכל מה שאמרת.
היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור
את הזמן
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
היא לוקחת את אהבתה
אל הרחוב
כולם רואים איזו הילה
מעל ראשה
וצוחקת,
דולקת,
שותקת -
אשה.
עם החום והליטוף
שעוד שמור אצלה בגוף
וסתם,
סתם לקנות עיתון
אבל רואים
כולם רואים
איך שבלילה
מישהו אהב לה
כפשוטה.
הייתי אומרת לו: בוא
הייתי אומרת לו: לך
הייתי נותנת סימן בליבו
אבל איך?
הייתי אומרת לו: די
הייתי אומרת לו: עוד
וכל שתיקותיו צועקות בידי
עד מאוד
הייתי אומרת לו: הן
הייתי אומרת לו: לא
עיני, איך גווע האור בשתיהן
לצילו
הייתי אומרת לו: בוא
הייתי אומרת לו: לך
הייתי תכולה ויפה בגבו
ההולך.
בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
ובצפיפות הזאת
עוד יום, עוד יום.
החזאי מוסר את התחזית
משקעים, שינוי זרימה ורוחות תזזית
ויש כאן מקום לדמיון
עוד יום, עוד יום.
המלאכה מרובה והזמן קצר
ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר.
אמצע הדרך
ויש גם בזה נסיון
עוד יום, עוד יום.
לא להתמעט וגם לא להמלט
ותמיד לשאוף ללכת הלאה
ללכת זה אומר: לא להסתלק
כן, כוונתי לומר: לא להסתלק
אמצע הדרך
ויש גם בזה נסיון
עוד יום, עוד יום.
בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בציפייה לטוב
עוד יום, עוד יום.
כמו קודמו ('צד א' צד ב''), גם אלבום זה מסכם פרק ממושך במהלכו הלחין כספי עשרות שירים למבצעים מגוונים. רוב השירים באלבום זכו להצלחה רבה בגרסה המקורית. האתגר שלקח על עצמו כספי באלבום זה היה 'להחזיר הביתה' שירים שזוהו עד עכשיו עם המבצעים ולאו דווקא עם מלחינם.
השיר הוותיק באלבום, שהיה אולי מתאים כרונולוגית ל'צד א' צד ב'' הוא 'חלומות שמורים' שהלחין כספי להצגה 'לילי גם' בשנת 1973 ובוצע ע"י יזהר כהן. שיר נוסף בעל וותק הוא 'ימי בנימינה' שנכתב באמצע שנות השבעים לאלבומה של חוה אלברשטיין 'כמו צמח בר'. שני השירים זכו לביצועים מרגשים שאינם נופלים מהביצועים המקוריים. כספי מבצע באלבום שני שירים מתוך אלבומה של גלי עטרי 'ממריאה ברוח': 'עוד יום' ו'הייתי אומרת'. השירים הידועים ביותר מתוך האלבום, ואולי מהשירים המצליחים ביותר שכתב כספי, הם ללא ספק 'לקחת את ידי בידך' ו'מישהו', שהופיע בפסטיבל הזמר והפזמון 1978. שניהם זכו לפרסום רב בגרסתם המקורית באלבום הבכורה של יהודית רביץ. שירים אלה הפכו לשירים מבוקשים בהופעותיו של כספי, והוא אף ביצע אותם מספר פעמים בהופעות משותפות עם יהודית רביץ בשנים האחרונות.
השיר הפותח, 'לא טוב היות האדם לבדו', בוצע במקור על ידי דני ליטני ויהודית רביץ. יהודית רביץ אף הקליטה אותו לאחד מאלבומיה בביצוע שלה בלבד.
השיר בוצע באחת ההופעות המוזרות ביותר בהן השתתף כספי: במסגרת תוכנית על הקיבוץ ששודרה בערוץ הראשון, הוצב פסנתר כנף לבן בתוך הרפת של קיבוץ משמרות ומתי ניגן את השיר לפרות. בגרסה זו הוכח שאכן 'לא טוב היות הפרה לבדה', כאשר הפרות גילו עניין רב במתי והפריעו לו בנגינה.
השיר 'קולות השדה' בוצע במקור על ידי להקת פיקוד מרכז. השיר 'כמעט טוב' בוצע במקור על ידי נורית גלרון, ואילו השיר 'אשה' בוצע על ידי חני ליבנה באלבום שלם שהפיק ועיבד עבורה מתי כספי.
היבט מהנה נוסף של האלבום היא עטיפתו המשעשעת, שמנציחה את כספי לפני בד ורוד ענק מימדים. הצד האחורי של העטיפה חושף את ההכנות הלוגיסטיות המורכבות שמאחורי העטיפה הפשוטה לכאורה. אפשר אולי לפרש את העטיפה כאמירה על שירי האלבום וכתיבתו של כספי בכלל, שהעטיפה האלגנטית שלה לא מסגירה את התחכום והמורכבות הכרוך ביצירתם.
צוות הנגנים באלבום הוא הצוות הקבוע, פחות או יותר, שעבד עם כספי באותה תקופה: חיים רומנו בגיטרות חשמליות, קובי כהן בגיטרה בס, דריו מלכי בסינתיסייזר וכמובן ז'אן פול זימבריס בתופים. בנוסף השתתפו לואיס קרלוס דה-פאולה בכלי הקשה, וכן נגני כלי מיתר וכלי נשיפה. האלבום הוקלט באולפני טריטון בנובמבר 1987.