שלמה גרוניך
מתי כספי ושלמה גרוניך נפגשו לראשונה במחזמר "עיר הגברים" (1971) שכספי הלחין ועיבד, שם ניגן גרוניך בפסנתר.
באותה תקופה הוא יצר והקליט עם כספי שירים כ"בעל יקר ואשה מתוקה" ו"מה יהיה אתי".
ב-1972 הקליטו השניים את "בן גוריון" ו"ציור".
עוד ב-1972, ביצע מתי את השיר "אחרי שנסעת (ואותך)". את המילים כתב שלמה גרוניך, לאחר שמאוד לא אהב את המילים המקוריות לשיר, שדיברו על ארובות רידינג ד', מאחר ונכתבו (על ידי דן אלמגור) לתוכנית סאטירית. גרוניך חשב שמגיעות ללחן היפהפה (של כספי) מילות אהבה, ויצר קלאסיקה. גרוניך גם עיבד את השיר לביצועו הפסטיבלי.
השניים הופיעו עם סוזן ופרן ועם שלומית אהרון, להן הלחינו שירים אחדים.
אחר כך הופיעו במופע משותף רק לשניהם, "מאחורי הצלילים": גרוניך בפסנתר, כספי בגיטרה ושניהם בשירה. במופע נכללו שירים שהשניים הלחינו יחד, ביניהם "אלוהים מרחם" ו"אבי" (י.עמיחי), "ציור" (גרוניך) ו"מאחורי הגדר הלבנה" (גרוניך), לחנים של גרוניך, ביניהם "קוינטה" ו"אל נא תלך", ולחנים של כספי, ביניהם "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה". הייתה זו תופעה חד-פעמית – שילוב בין שני יוצרים מוכשרים בתחילת דרכם, אשר מצליחים ליצור ביחד יצירה משכנעת ומרתקת.
איתן גפני הפיק מהמופע תקליט ב-1973 (מאחורי הצלילים 73), שהפך ברבות השנים לאבן דרך ברוק הישראלי "המתקדם".
יואב קוטנר:
"שלושים שנה אחרי, קשה אולי להבין את עוצמת המהפכה שיצרו שלמה גרוניך ומתי כספי במוסיקה הישראלית של ראשית שנות השבעים. עכשיו, כשחלק גדול משיריהם כבר הפך מזמן ל"קלאסיקה של הזמר העברי" המפגש ההוא בין שני המוסיקאים הצעירים והרעבים נראה ונשמע טבעי לגמריי... אך אז, בראשית שנות השבעים, זה היה שונה לגמרי, משונה ומפתיע, קשה לעיכול... הרכב מינימליסטי, כמעט ערום, שמציג התפרצות חד פעמית של כשרונות שלא מפחדים לשלב אלמנטים של רוק בג'אז במוסיקה קלאסית בהשפעות עממיות, לשיר שירי משוררים לצד שירים אישיים, לא להתחשב במה שמקובל בפופ הישראלי... זה היה חדש וטרי ומאוד לא מסחרי...
רק במבט לאחור אפשר לראות ש"מאחורי הצלילים" היה התחלה של סגנון חדש במוסיקה הישראלית שרק לשם נוחות נקרא לו "מוסיקה מתקדמת" (עם שותפים כיוני רכטר, אבנר קנר, שם טוב לוי, שלמה יידוב, זהר לוי ועוד רבים). הצבע המהפכני של הסגנון אמנם הלך ונעלם בסוף העשור ההוא, אך נצחונם של של כספי וגרוניך הוא בהטמעת המהפכה שלהם בתוך המוסיקה הישראלית הלגיטימית".
ב-1982 הפיק מתי כספי את אלבומו של גרוניך "צמר גפן מתוק", ניגן במפוחית וכלי הקשה, ושר קולות רקע.
ב-1984 חזרו גרוניך וכספי להופעות "מאחורי הצלילים" עם שירים מהמופע המקורי, שירים של כל אחד מהם ושירים חדשים כ"שיר אהבה טרי", "אפשר לחיות בתל אביב" והשיר ההומוריסטי "ק.ג.ב." אותו הלחין כספי וביצע במנדולינה, ואף כתב את מילותיו. המופע, שזכה הפעם להצלחה ניכרת, הוקלט כקודמו בהופעה חיה (מאחורי הצלילים 84).
גרוניך וכספי, שהיו מעוניינים לתת לשירים המוכרים גוון חדש, החליטו לבצע כל אחד משיריו המוכרים של האחר. כך, ניתן לשמוע את גרוניך מבצע את שירו של כספי 'מקום לדאגה' ומנגן את הלחן המוכר בפסנתר בעיבוד יוצא דופן, בעוד כספי מנגן במפוחית, כהומאז' לסטיבי וונדר, ושר את שירו של גרוניך 'שיר אהבה טרי'. הרצון 'לפלוש' לטריטוריות המוסיקליות של כל אחד מהיוצרים הניב את אחד הקטעים המשעשעים באלבום – האלתור של כספי בשירו של גרוניך 'יש לי סימפטיה', בו ניכרת השפעת ספירוטואלים.
על גבי עטיפת האלבום צולמו כספי וגרוניך בבגדי מלך ומלכה בהתאמה, כחלק ממערכון שהיווה חלק מהמופע, אך לא זכה להכנס לאלבום. עם זאת, האלבום, החסר את קטעי הקישור (שגורמים להופעתם של צחוקים ומחיאות כפיים בלתי מוסברים), מצליח לשקף את ההומור הרב ששילבו כספי וגרוניך בהופעתם. לאור הצלחתו של סיבוב ההופעות והאלבום, שבתוך חודשים ספורים מכר עותקים רבים יותר מכפי שמכר האלבום המקורי במשך למעלה מעשור, התכוונו גרוניך וכספי להוציא אלבום שני (שלא יצא לבסוף) הכולל שירים ומערכונים מתוך המופע, שארך למעלה משעתיים.
בשנת 1988 הוציא שלמה גרוניך בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר-קלטת מאת נירית ירון בשם "בגלל המנגו". את הלחנים והעיבודים כתב שלמה גרוניך, שגם סיפר ושר, יחד עם דפנה ארמוני, ועל ההפקה המוסיקלית היה אחראי מתי כספי.
הסיפור "בגלל המנגו" נכתב במקור כתסכית רדיו לגלי צה"ל בשנת 1979.
כשנשאל שלמה גרוניך על חלקו של מתי כמפיק מוסיקלי לעומתו כמעבד, הוא הסביר שכמפיק מוסיקלי היו למתי יותר החלטות בנושאי סאונד, הקלטות ומיקסים, אך הוא יעץ כמובן גם בעיבודים. מתי גם ניגן באקורדיאון ובקוויקה בשיר "מנגו", ובשירים נוספים בקלוינט ובקונגס ועוד, ואף עשה קולות של עכבר בשיר "שלשום".
ב-1990 חזרו כספי וגרוניך בפעם השלישית להופעות "מאחורי הצלילים 90", בהן עיבדו עם חיים רומנו גם שירים חדשים: "עד מתי" ו"הגיהנום המאושר".
החל מינואר 2002 מריצים כספי וגרוניך את המופע שוב, בהחלטה ספונטנית, בפעם הרביעית, והפעם מצטרפות אליהם גם הזמרת הקאו כספי - אשתו של מתי כספי, ונגנית המפוחית מיכל אדלר - אשתו של שלמה גרוניך.
לאור הצלחתו של סיבוב ההופעות זה, החליטו גרוניך וכספי להנציחו באלבום כפול שהוקלט במספר הופעות חיות במהלך שנת 2002: "מאחורי הצלילים 2002".
נוסף על הביצועים המעולים, מכיל האלבום שתי הפתעות לא צפויות – הראשונה היא הביצוע המחודש לשיר 'פנקס הקטן', הנחבא בתקליטור הראשון. בשיר זה משחזרים גרוניך וכספי את המפגש המוסיקלי הראשון ביניהם. הפתעה נוספת, למי שלא ראה את ההופעות, היא השיר החדש שכתבו השניים יחדיו למופע – 'ילדה שנותרה על החוף'.
ב-2008 התאחדו כספי וגרוניך לצורך הלחנת שיר חדש משותף. לאחר שנברו בערימות טקסטים ולא מצאו משהו שדיבר אליהם, פנתה מיכל גרוניך (רעייתו של שלמה) להקאו כספי (רעייתו של מתי), וזו כתבה את המילים יחד עם מתי. כספי הציע שנושא השיר יהיה על כך שהם לא מצאו שיר, והתוצאה היא שיר בשם "לא מצאנו אז כתבנו".
כשרצינו להופיע
רעיון חדש הפציע
כך נברנו בדפי
המילים הם שם הרי
לא ידענו מה לכתוב
אז חיפשנו משהו טוב
פקס שלחנו זה לזה
ומלמלנו: מתי, שלמה, זה לא זה
כי כתבו כבר על שמחה
על כאב וגם על עצב
עם או בלי חרוז מתאים
עם הרמוניה או בלי קצב
בלי קצב
בלי קצב
בלי קצב
וכמו חלום רחוק
פעם זה היה החוק
וחלום הרע עבר
תרבות הוצגה כגאווה
אך אותה קברו מזמן
מעדר וגם שדרן
לשירים ריקים מתוכן
יש קהל מלא החופן
אס אם אסים לא בחרו בנו
בתחרויות זולות
ולכן בהן אין טעם
לנסות להתחרות
כי אנחנו לא צעירים
עם שרירים מפותחים
שללא כל כשרון
את הרייטינג מבטיחים
ובחזה שלנו
צמחו רק שערות
סיליקון לא יעזור
את הקהל לפתות
תת אלוף ותת רמה
לא יודעים שרים על מה
אנו לא מייללים
על חיינו האומללים
ואני אמשיך באלתורים
ואני בבוסה נובה
וישליכו לעברנו
מטבעות אל תוך הכובע
כשרצינו להופיע
רעיון חדש הפציע
לא מצאנו אז כתב...
נו?
מה? זהו.
זהו?
כן.
זה טוב.
