מסיבת יום הולדת מאוד מיוחדת

בשלושים בנובמבר 2002, התכנסנו בדירה הקטנה של מיכל (כספית) ברמת גן לחגוג עם מתי והקאו כספי את יום הולדתו ה-53 של מתי.
היה זה אחד האירועים השמחים והמרגשים ביותר שזכינו לחוות בחברתו.
נכונותו של כספי לבוא ולחגוג את יום הולדתו עם מעריצים מחברי האתר ראוייה להערכה רבה: ניגנו ושרנו יחד, אכלנו, קראנו ברכות, דמענו, פתחנו מתנות, חדנו חידות, סיפרנו בדיחות, ובעיקר התרגשנו מאוד עד השעות הקטנות של הלילה.

בין הייתר נאמרו על ידי מתי הדברים הבאים:

"כבר חודשים רבים שאתם יושבים ושרים גם כשאני לא יודע, ולעתים מזומנות כשאני יודע כי אני מציץ באתר ורואה ושומע חוויות מאנשים. וכל פעם אני מגלה פנים אחרות וככה אני לאט לאט מתוודע אל האנשים וזה בסך הכל עושה לי הרגשה נפלאה, באמת, כי זו מין תחושה של עוגן לאחוז בו, עד כמה שזה יישמע קצת מוזר. כי כולנו בני אדם ויש בנו רגישויות שונות ואנחנו רוצים להרגע לפעמים מפאת לחץ זה או אחר, אז אנחנו באים אל הסם הזה של האינטרנט, ופותחים את האתר ומייחלים לראות משהו מעניין שיקרה שם. וכל פעם מחדש כשאני נקלע לזה ואני פותח ומסתכל, אני לא משתתף אתכם אבל אני כן משתתף אתכם. זאת אומרת אני מסתכל, אני קורא את הדברים ואני נורא נהנה מכל השיחות ביניכם, אני נהנה לראות את זה באופן אובייקטיבי, וזה פשוט חמוד. אז אני רוצה להגיד לכם שאני מרגיש מכובד וזה מחמיא ביותר. אני יודע שאין הרבה אמנים שיש להם את הפריבילגיה הזאת שיהיה להם אתר ושיהיו להם אנשים שמשוחחים בניהם גם ברמה גבוהה. והדבר הזה רק עושה טוב. נעים לי נורא גם אחרי הופעות כשאני חוזר עייף, אבל לפעמים בא לי ואני פותח ואני מציץ ומסתכל ויכולה לעבור שעה, שעתיים, ולא שמתי לב. אבל אני שם, שתדעו שאני שם, זה לא כמו אליהו, אני שם... ועל ידי כך אתם עושים לי טוב. תודה רבה לכם.
מיכל, אני רוצה להגיד לך תודה רבה בשם הקאו ובשמי, ובשם כל מיני אנשים שלא פה שמודים לך מקרב לב. גם מה שהם מודים זה מקרב לבי. גם אם לא אחזור על זה הרבה פעמים, וגם אם לא אחזור על זה אף פעם, אני מתכוון לזה".

תגובות האושר וחוסר האמון מחוויות אותו ערב כללו משפטים כמו "ערב שיזכר לדורות", "והיינו כחולמים", "הלם טוטאלי", "חוויה בלתי-נשכחת", "יהיה מה לספר לנכדים...".

דברים מרגשים ביותר כתב מתי בפורום באתר ביום המחרת, ואותם אי אפשר לשכוח לעולם:

"איפה הייתם כל השנים האלה!
יום אחד אני אנציח בספר את כל התלאות שעברנו ביחד ולחוד. אני אזכיר רגעי תיסכול, חוסר צדק, ניצול ושימוש בכח לרעה, מתח וסבל, עינויי דין, הוצאת לשון הרע, תהפוכות נפש, טראומות, פגיעות, עוינות, קנאה, צביעות, שחיתות, שוחד ועוד - ולכל זה, אצרף תאריכים ושמות לא בדויים (כולל אנשי ציבור) והוכחות. אני בטוח שאם הייתי פוגש אתכם במהלך השנים הללו, הייתי שואב כח על מנת להתמודד עם המציאות החשוכה הזו ואולי, היא היתה מתקצרת. לכל הכיוונים שהסתכלתי, לא מצאתי יד מושטת לעזרה אלא יד מושטת כדי לגזול את מה ששייך לי ולכישרון שלי - שהיה מולד עוד הרבה זמן לפני שמושיטי הידיים האלה סיפחו לעצמם כשרונות שונים ומשונים. אל אלה, התחברו גם בעלי עמדות רבות השפעה, שניצלו את כוחם להשיג את מטרתם, תוך רדיפת בצע.
אתמול אמרתי שאתם כמו עוגן להשען עליו. והתכוונתי לכך. לא משנה מהו גילי ביחס לגילכם אלא הנוכחות שלכם. המילה "תודה" הופכת אפרורית מדי ביחס לגודל ההרגשה שלי ושל הקאו כלפיכם. מפעמת בתוכינו סערה מתמדת שאינה יכולה לבוא לידי ביטוי, בשל קיומה של מילה אחת בלבד - תודה - שאינה יכולה לבדה לשמש כעוגן או כסכר מול הסערה המתחוללת. (אני אוהב את המשפט הזה).
כל מה שנותר לנו לקוות הוא שתוכלו לדלות ממבטינו רסיסים רבים של הבעת תודה, הערכה ואהבה ולשמור אותם.
באהבה, הקאו ומתי כספי."