Matti Caspi and Riki Gal - What is Love, the joint show (Helicon 2012)

I Opened a Window
אל העולם המואר
תקשיב עכשיו איך הוא שר
אם לא לי, ודאי לך

הנה מרוץ של אורות
כבים ושוב נדלקים
אורות נפרדים מאורות
ואנחנו עוד לא נפרדים

גופך שותק לי הלילה
וגם גופי התרוקן
לילה עתיק כמו הנצח
לוקח כלי ומנגן

ילד בא אל העולם
אבא קם ונעלם
אמא פה ואמא שם
הוא ניסה להתאבד
מה כבר יש לו לפחד
כאן ברחוב הכי בודד

Boy You Can't Boy You Can
אל תשכח
ילד שבור ילד מוזר
ילד מלאך ילד יקר לך ישר
Boy You Can't Boy You Can

זמן גוסס שעות מתות
בין חומות מתמוטטות
הוא חובש את השריטות
ריח שתן רוח ים
בר נטוש ומיותם
כאן בחוץ הבית חם

Boy You Can't Boy You Can
אל תשכח
ילד שבור ילד מוזר
ילד מלאך ילד יקר לך ישר
Boy You Can't Boy You Can

בן חורג לאלוהים
פרח בר של החיים
לא נראה ואין רואים
מתקפל בתוך בועה
ונרגע לפי שעה
כאן בעיר הכי רעה

לא חלמתי שתלך ממני
בלי לומר מילה בלי להזהיר
לא חלמתי שפתאום יכני
רעם שכזה ביום בהיר
ואני תמיד תמיד חשבתי
שמאושרים כמונו אין
ובדמיוני לראות אהבתי
איך ביחד נזדקן

קול קורא הלילה
אין עונה הלילה
ואת עצמי
איך אני שונאת
איך שאשתנה
בשבילך

את היית דבר כל כך בטוח
כמו קפה בבוקר כמו שינה
לא הייתי לצדך בטוח
לא פיתחתי דרך הגנה
ואולי את עוד מעט חוזרת
רק הלכת לקנות כמה דברים
ונלך לראות ביחד סרט
או נחליט שנשארים

קול קורא הלילה
אין עונה הלילה
ואת עצמי
איך אני שונא
איך שאשתנה
בשבילך

ואני תמיד תמיד חשבתי
שמאושרים כמונו אין
ובדמיוני לראות אהבתי
איך ביחד נזדקן

She's his and He's hers
עוד לא מבינה על מה בניתי
יש תשובה לשאלה
אבל כשנשאלתי לא עניתי
הם נראים כל כך יפים
פורשים כנפיים ועפים
ואני כאן מאחור
נצחיים בחייהם
לו רק הייתי ביניהם
אז אולי אולי הייתי

הוא שלה והיא שלו
אני לא מבין איך האמנתי
לא מבחין בין "כן" ו"לא"
כל מה שחלמתי לא הבנתי
הם נראים מאוהבים
תמיד בוטחים תמיד שלווים
ואני על סף תהום
עוד מנסה להיות נחמד
ורק עובר מיד ליד
לא מוצא מה שחיפשתי

ואני אמשיך להתעקש
לא אפחד, לא אפחד
והלב ימצא את שביקש
יום אחד, יום אחד

הוא שלה והיא שלו
אז למה שניהם ולא אנחנו
צל חיוך וקצה מילה
פותחים שוב דלתות שכבר שכחנו
מתחילים להיזכר
בעיר אחרת יום אחר
בתקווה הראשונה
והכול טהור וטוב
ושוב רואים קרוב קרוב
בעיניים שפקחנו

אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה
הם אמרו שגם היא חזרה בתשובה:
צדיקים מלמדים לה דיני יראים
לא תשוב עוד לפקוד את שדותיי החוטאים

עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט
צחור שדיה כיסתה במלבוש של צניעות
קרסולה העדין בפוזמק הארוך
על חלקת ירכה מתחתל הוא ברוך

שערה הארוך, הגולש ויורד
נאסף והושפל וכלאוהו כעת
במטפחת שביס נאנק מתפרץ
והרבי אומר שצריך לקצץ

מבטה אור אחר, לא עוד גיץ וברקים
נאלמה לשונה שידעה תפנוקים
ושפתיה רכות ונעות בתפילה
מתחשק לי לבכות בשבילי, בשבילה

מאושר הספרון שאוחזת ידה
בזריזות אצבעות אשר אין לה מידה
בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף
היושב במרומים בוודאי מזדקף

וכעת לשידוך הוציאוה לשוק
ואני הנגזל מרומה ועשוק
חילוני עד כאב ואוהב כמאז
הותירו אותי מחוץ למכרז

והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט
בין סדיניי הרכים, לעונג שבת
ואני האומלל, מה אוסיף לדבר
לו הייתה לי תשובה, אז הייתי חוזר

פעם אחת, פעם אחת מזמן
באת בין טיסות
באת לנסות
ונשארת יומיים

אל נא תכעס, אל נא תכעס עליי
משהו מוכר
את לבי דקר
כשעצמת עיניים

טוקיו גדולה, לא נגמרת
מי יכול כבר להבדיל
זה דבר רגיל
יש לך כפיל
Tokyo is Big
עיר אבודה, עיר אבודה שלי
אף אחד אינו אשם
אל תגיד לי שם
איש כבר לא רושם
Tokyo is Big

אם זה אתה, אם זה אתה מזמן
איך אחרי שנים
עוד אותם פנים
רק אני השתניתי

מה שתרצה, מה שתרצה עכשיו
אין לי כבר סיבה
לחכות לבא
בשבילך התפניתי

פעם אחת ודי
זהו סיפור חיי
עד שתלך, עד שתלך מכאן
שכח את עצמך, לא אקח ממך
את השמש בבוקר

טוקיו גדולה, לא נגמרת
מי יכול כבר להבדיל
זה דבר רגיל
יש לך כפיל
Tokyo is Big

לא נגמרת, לא נגמרת
טוקיו לא נגמרת

Days of Drought
בדלים כבויים שביבי נסורת
דף נייר עט ומכחול
שאריות מיום אתמול
Days of Drought
שברי מילים צלילי תזמורת
מקרוב הרהור בודד
ומרחוק עונה רק הד

היא בינה לבין עצמה
אני ביני לבין עצמי
אני בתוך שגרת יומה
היא בתוך שגרת יומי
וטוב שכך לעת עתה
היא איתי - אני איתה

Days of Drought
עלי שלכת בתפזורת
הימים ימי שרב
והלילות ראשית הסתיו
Days of Drought
זיכרון דברים וריח קטורת
בחלום תעתועים
ובהקיץ געגועים

לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב
הסירי כעס מלבך
ונסי למחול
אל תכי ילד בקרבך
הוא שלך למרות הכול

גם ההבטחה
גם כוחה
גם רוחה
לו היית את כף ידך
על צווארי מניחה
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה

איש חכם היה נשמר
ויודע שתלכי
איש טיפש עם לקח מר
מקווה שתסלחי
זכרי לי חסד נעוריי
את אמונתי
כאן מולך מוטלים שבריי
בואי ואחי אותי

את ההבטחה
את כוחה
את רוחה
לו היית את כף ידך
על צווארי מניחה
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה

לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב

אמא
שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי,
לאן אברח, לאן
אילו יכולתי, הייתי שוכחת איך באתי לכאן

אמא
לא אוכל עוד להימלט מכישופך,
עיני חשכו פתאום
אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום

אמא, הו אמא
איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה
אמא, הו אמא
את וגם אני, בשנאה ואהבה, בין כוח וחולשה

אמא
איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי
אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מלבי

אמא
אין לי בית בחדרי, במיטתי, ואין לי מנוחה
אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה

אמא, הו אמא...

אמא
את יודעת, אני זקופה וחזקה,
כמוך בכל מצב
אילו יכולתי, הייתי רוצה להודות לך עכשיו

אמא, הו אמא...

אמא, הו אמא
אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה
אמא, הו אמא
אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו

יותר מאשר השמש אוהבת את היום
יותר מאשר הקיץ אוהב את החום
יותר מאשר החורף אוהב את הקור
יותר מאשר היין אוהב את השיכור
יותר מאשר הגשם אוהב את הענן
יותר מהשעון שאוהב את הזמן
יותר מאשר רומיאו אוהב את ג'ולייט
יותר מאשר סוקרטס אוהב את האמת
יותר מאשר החופש אוהב פרפרים
יותר מאשר שופן שאוהב את הפסנתר
אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר

אני זוכרת אותך, זוכרת היטב,
בצער לא רב, ביגון לא קודר,
וככל שהזמן מוסיף וחולף,
הצער לא רב, היגון לא קודר.

אני חושבת עליך ואינני בוכה,
הצער לא רב, היגון לא קודר,
וככל שהזמן מוסיף וחולף,
הצער לא רב, היגון לא קודר.

בצער לא רב, ביגון לא קודר,
כי הזמן את העצב ליד המתים קובר.

סלח לי אם אינני מאוד עצובה,
הצער לא רב, היגון לא קודר,
עליי להתכונן לעצב הבא,
בצער לא רב, ביגון לא קודר.

אני שוכחת אותך, שוכחת היטב,
בצער לא רב, ביגון לא קודר,
וככל שהזמן מוסיף וחולף,
הצער לא רב, היגון לא קודר.

בצער לא רב, ביגון לא קודר,
כי הזמן את העצב ליד המתים קובר.

גן עדן די קטן
וגבולו גיהנום
מלאכים עפים
אך כנפי השלג חרוכות
עיניים עייפות, אדומות

עוד נשיקה אחת
עד אובדן נשימה
כשהלב נשבר
הכאב מתוק העונג הוא מר

מה זאת אהבה?
מה זאת אהבה?
מה היא מבקשת?
את ימיי את לילותיי ולא די
מה זאת אהבה?
מה זאת אהבה?
מה היא מחדירה לעורקיי
שאוכל כך להמשיך ללא תנאי
שאוכל כך להמשיך ללא תנאי
שאוכל כך להמשיך ללא תנאי
שאוכל כך להמשיך...
כל חיי

על גשר מט לנפול
אש מכאן ומכאן
ענני עשן מתפתלים
על מים עמוקים
שמים הפוכים חשוכים

עוד התמזגות אחת
עד יכו לב בלב
כאן גופי מוטל
מבורך לעד, לעד מקולל

My Second Childhood
מה שתתני לי אקח
My Second Childhood
איתך

My Second Childhood
עול השנים כבר נשכח
My Second Childhood
לבי נפתח

דרך עינייך בת
אני רואה ומגלה שוב עולם
דרך ידייך אלמד
לגעת שוב בגלי הים
דרך שפתייך בת
טעם חדש למילים
ואיתך שוב אגדל בלי לחשוש
אנחנו כבר בני שלוש

My Second Childhood
עול השנים כבר נשכח
My Second Childhood
לבי נפתח

דרך שירייך בת
אני אלמד שוב להקשיב לבריאה
בפסיעותייך אצעד
בדרך אל הפלאים שבעה
בחיוכייך בת
בוקר חדש ללילות
ואיתך לחיים יש סיבה
אנחנו כבר בני ארבע

במבטייך בת
אני אלמד שוב לאהוב בלי לחשוב
בדמעותייך ארעד
כאילו סוף העולם קרוב
בחיבוקייך בת
רטט עובר בגופי
ואיתך יום נוסף אבקש
ואנו כבר בני חמש

My Second Childhood
מה שתיתני לי אקח
My Second Childhood
איתך

מערבה מכאן, עומדים צוקים
ומחכים, ומחכים
מערבה מכאן, יש דברים אחרים
מגדלים - ציפורי ענק
שעוני קוקייה מוזרים
מערבה מכאן, הכול אחר
לא כדאי להרחיק מערבה מכאן
מספיק להגיע עד קצה החול
מקום שם המלח מחליד
את גדרות הזמן

כשהערב יורד, יש לצאת ולטייל
עם ארנק, מטרייה, כפפה, מקל
לעקוף אותיות ואותות בלבן
לחצות שבילי חצץ, לסלסל תמרת עשן
זעירה, ולשוב למפתן
המוכר והחם
מן השמש אשר שוקעת
לשבת שם רגע, שני בני אדם
ולטפס למעלה, צעד, צעד
אחר כך אפשר לכתוב על זה
סימפוניה משגעת

בקצה השמים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא

זה יכול להיות גם סרט קולנוע
נערה רזה
שיער ארוך
חזה כבד
או רק פטמות בולטות מאוד
ואף אדום מקור או קוקאין
עם להקת הרוק, ברחוב ליד הפארק
חורף עוד מעט

כשהם מנגנים, היא לא אוספת כסף
היא יושבת קצת רחוק מהם
על מן קופסה שחורה
או שהיא קמה לה פתאום ויושבת פתאום
על אבן חדה מחוץ למעגל

עיניה ריקות או עצובות
היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם.
היא שוכבת רק עם המתופף
או עם כולם, או עם אף אחד לא
או לפעמים עם מי שנשאר
איתה, לבד, במקרה

הם לא רוצים ממנה כלום
או לא יותר ממה שהיא נותנת
גם עיניהם ריקות מטופשות.
היא מחכה למישהו אחר
התגלגלה איתו עד רומא
בחזרה נסעה לבד
או נסחבה איתו,
או נסחבה עם מישהו אחר
וכשנסעו דיבר איתה על זו שעזבה אותו
שהוא אוהב אותה עדיין
בת זונה
או שידבר איתה
על תכניות הנישואין שלו,
על כסף ועל נדודים קבועים

עיניה ריקות, מטומטמות, קרות
אולי בכלל היא מפגרת
ובימים קרים מאוד
הם נכנסים לאיזו אכסניה זולה
ומדברים הרבה על קוקאין
ולפעמים בקור על בירה לא קרה
חולמים על נסיעה להודו
באוטובוס צפוף
דרך איסטנבול וקאבול
חם שם וזול שם
אפשר להביא ולמכור גם קצת כאן
הם לא רוצים להפיק תקליט
ולא אכפת להם
כמעט משום דבר

היא מתמסרת בקלות
או כמעט לא זזה כמעט כל הדפיקה
או מסייעת בתנועה קלה של הישבן שלה
לאקט החדירה וקופאת
או משתוללת
היא לא אוכלת או היא כן אוכלת
או היא לא גומרת או היא כן גומרת
או היא לא מדברת
היא לא נותנת
לא מתמסרת
לא או כן מאוננת
אולי רק מבשלת להם
אולי רק מתבוננת בהם בשקט בשקט
בעוד הם מעשנים מריחואנה ושותקים

היא היתה רוצה להיות
נערת רוק אבל אין דבר כזה