Matti Caspi - My Second Childhood (NMC 1984)
ערב יום שבת,
שעה חמש עד שש,
וכל אחד כמעט
שוב מתחדש.
בכל שבעה ימים
המקלחות שרות,
המים שוב חמים
בצינורות.
שביל באמצע שביל בצד,
חפופים אחד אחד.
איזה נקיון וסדר,
איזה יופי של מצעד.
מים וסבון,
חשמל דופק שעון,
ולא עושים לשבון
עם החשבון.
מי בושם לפנים,
וחולצת שבת יפה,
וזוג של לבנים
להחלפה.
שביל באמצע שביל בצד,
חפופים אחד אחד.
איזה נקיון וסדר,
איזה יופי של מצעד.
רגע של חלום
לגוף ולנשמה;
כולם אומרים שלום
ומה נשמע.
אפילו גוף חורק
מרגיש פתאום טרי,
וכל אחד שורק
שיר עם נקי.
שביל באמצע שביל בצד,
חפופים אחד אחד.
איזה נקיון וסדר,
איזה יופי של מצעד.
אם מחר ירד מבול אדיר
ואף ציפור לא תשיר -
מי ישיר?
אם השמש לא תאיר
ואת פניך שוב לא אכיר -
מי ישיר?
עכשיו, אני מחכה.
בשמים עננים כבדים, ברק נדלק, רעם מכה.
ציפורים עושות דרכן מכאן
ואיש לא בא, איש לא יוצא.
לילה בלעדייך
מי ישיר לי שיר ערש אחר
לילה בלעדייך
הוא חשוך ועצוב יותר.
אם מחר...
גם אז אמשיך לחכות.
יעברו לילות ועוד לילות.
ימים תמימים ושנים ארוכות.
אחכה באגרופים קפוצים
רק לך עד כלות כל הקצים.
לילה בלעדייך...
אם מחר ירד מבול אדיר
ואף ציפור לר תשיר -
מי ישיר?
את הגלגל גילו אחר הצהרים.
ישנתי. לא שמעתי שום דבר.
את החמשל המציאו בחצות הליל.
כשקמתי, כבר הכל היה מואר.
מאז אני מתגלגל במדרון,
מתגלגל מצחוק ומתבלבל בקצב.
מאז אני כבר לא מצליח לישון
אני לא מבין מה שקורה בעצם. (מה הרווחתי ומה הפסדתי בעצם)
המכונות דופקות מה טוב לי ומה נעים
הגב כבר לא כואב תודה לאל
הכל נפלא ובכל זאת לפני יומיים
כמעט נדרסתי. מה פה התקלקל.
אני ממשיך להתגלגל במדרון...
את הגלגל גילו אחר הצהרים...
מאז אני מתגלגל במדרון...
כשתגלו אותי נרדם להרף עין
אל תחכו שניה. הביאו דלי,
מלאו אותו במים ואחת שתים
כוונו אותו לראשי שלי.
כן כן, אל תשכחו - הביאו דלי של מים
הריקו לי אותו על הצואר
כי רק השד יודע מה יקרה בנתים -
כשאתעורר יהיה כבר מאוחר!!!
גג של רעפים
אדומים יפים
ודרורים עפים לשם.
קיר תומך בקיר
כיווני אויר
וחלון שביר מול ים.
באנו כה תמימים
היינו כחולמים
לילות על גבי ימים.
זרענו בדמעה
נשבענו בצמא
לבנות בית לדוגמה.
אבן הפינה
נחה כמו פנינה,
אך ביתי שינה פניו:
סדק בתקרה,
רוח ממאירה
רוח מזהירה עכשיו.
באנו כה תמימים...
קיר כמעט נופל,
מסדרון אפל.
קול בערפל מודאג
החלום נבעט.
ריב בין אם לבת
שד בעליית הגג.
באנו כה תמימים...
אל תכעס,
אל תאמר דבר,
שכח מה שעבר
כמו חבר.
אל תמאס
בתועי מדבר,
מי שלא נשבר
יישבר.
תן תקווה
כי מחר נמות,
אל תתבע שלמות
מילדי האדם.
אהבה -
כי מחר נמות,
שים בחמימות
את ידך בידם.
אל תרדוף
את הנואשים,
הם הרי חשים
בשקרים.
אל תקטוף את החלשים,
ימיהם קשים
ומרים.
תן תקווה...
אל תשכח
את חוקי הדרור,
מי יכול לבחור
לו תוכנית.
אל תיקח
את מעט האור,
איש לא יעבור
כאן שנית.
תן תקווה...
אל תפיל
נערים יוקדים,
הם לובשים מדים
בתמימות.
אל תבהיל
את הילדים,
אל נא, אל תקדים,
תן שהות.
תן תקווה
כי מחר נמות,
אל תתבע שלמות
מילדי האדם.
אהבה -
כי מחר נמות,
תן תקווה, אהבה
תן שהות, תן שהות -
כי מחר נמות!
מאיפה עד איפה
צומח הקשר -
שבין אדם לעצמו?
מהיכן עד לאן
פורחת לה חרש,
שירה שהיא כל עולמו?
מאופק לאופק
מלב עדי לב,
נובטים געגועים לאיטם.
צובטים את הלב,
צובעים את האופק,
קושרים אותי בבריתם.
ויד, כך לפתע,
יוצאת מאי שם:
פורמת, קורעת החוט.
וכל שנטווה
בעמל, ביגיעה -
אבוד.
זו ילדותי השניה
מה שתתני לי אקח
זו ילדותי השניה
איתך
זו ילדותי השניה
עול השנים כבר נשכח
זו ילדותי השניה
לבי נפתח.
דרך ענייך בת
אני רואה ומגלה שוב עולם
דרך ידייך אלמד
לגעת שוב בגלי הים.
דרך שפתיך בת
טעם חדש למילים
ואתך שוב אגדל בלי לחשוש
אנחנו כבר בני שלוש.
זו ילדותי השניה...
דרך שיריך בת
אני אלמד שוב להקשיב לבריאה.
בפסיעותיך אצעד
בדרך אל הפלאים שבעה.
בחיוכך בת,
בוקר חדש ללילות,
ואתך לחיים יש סיבה -
אנחנו כבר בני ארבע.
במבטיך בת,
אני אלמד שוב לאהוב בלי לחשוב
בדמעותיד ארעד
כאילו סוף העולם קרוב.
בחיבוקיך בת
רטט עובר בגופי
ואתך יום נוסף אבקש
ואנו כבר בני חמש.
זו ילדותי השניה
מה שתתני לי אקח
זו ילדותי השניה
אתך.
נערתי אישה קטנה ונואשת
כשאני מחבק אותה
היא כמו בתוך
רשת של נכליי.
כשאני רואה אותה בבגדיה
אני חושב רק על דבר אחד בלבד
והיא יודעת
תחילה קצת מתביישת
אחר כך גועשת.
מי מקשיב למילים,
מי מקשיב למילים,
מי בודק אם החרוז
מתיישב מאה אחוז?
כשהקצב טוב -
אין שום צורך לחשוב.
מי מקשיב למילים,
מי מקשיב למילים,
למה דווקא להדגיש
מה שכל אחד מרגיש
במנגינה הזורמת מעצמה?
לפעמים הן משתתקות,
המילים מסתלקות.
מה שנשאר זה רק גניחה,
מווחה או אנחה
עד שבא לבכות.
מי מקשיב למילים,
מי מקשיב למילים,
למה על מילים לשקוד
כשאפשר פשוט לרקוד
ולהתמכר
לחיבוק ולפסנתר?
מי מקשיב למילים,
מי מקשיב למילים,
מי קורא בין השורות
ההולכות ומסתבכות,
אם יש אהבה
ההולכת וקרבה?
לפעמים הן משתתקות...
מי מקשיב למילים,
מי מקשיב למילים,
מי מוכן עכשיו לחיות
עם פחדים והזיות
של אדם אחר
שאת המילים בוחר?
מי מקשיב למילים,
מי מקשיב למילים,
כשתמונה עם קצת איפור
ממחישה את הסיפור
על מסך קטן
עם פעלולי שטן?
לפעמים הן משתתקות...
ייש ללכת כל הזמן קדימה,
למצות את כל מה שהיה,
לחבר כל קו וכל קטוע,
ללבן את לב הבעיה,
ולצאת רק אם הכל ידוע
מנקודה אל נקודה שניה,
ולסגור כל מעגל פתוח
וצריך לעבוד רק עוד ועוד ועוד.
יש עוד ללמוד וללמוד וללמוד
וללמוד וללמוד וללמוד
וללמוד עוד...
לעבור שלב אחד קדימה
ולחתור אל השלב הבא.
יש לבדוק אותו מחוץ ופנימה:
מהתוכן ומהקליפה,
מהמילוי ומהצופן,
מהיחס ומהסיבה.
לוודא בכל צורה ואופן
ואסור להרפות, אסור, אסור, אסור!
רק להתמיד ולהתמיד,
ואסור להפסיק ללמוד.
יש עוד הרבה לראות
יש עוד הרבה ללמוד.
יש לקבוע את כיוון הדרך,
ולהיצמד אל השיטה,
ולהתקדם אל עוד משבצת
ולמדוד מידה אחר מידה.
ולטפס בדייקנות ורצף
בדרגות סולם הלמידה,
ולהשגיח ולחבר כל קצר
ולשאוף ליותר יותר יותר.
יש עוד ללמוד...
רק להתמיד...
אין פשרה, אין דרך של ביניים,
אין לשכוח מאחור מילה.
יש ברירה אחת בלבד - אין שתים,
אין קיצור בדרך הקלה.
אין שבחים קרנות או מצילתיים
כי הדרך היא עקלקלה
אל כל מה שלא נלמד עדיין,
ואסור להפסיק, אסור לומר מספיק.
יש עוד ללמוד...
יש ללכת כל הזמן קדימה
ולחתור אל השלב הבא.
לעבור שלב אחד קדימה,
ולמצות את כל מה שהיה.
אין פשרה, אין דרך של ביניים,
אין קיצור בדרך הקלה.
יש ברירה אחת בלבד, אין שתים,
וצריך לעבוד רק עוד ועוד ועוד.
עוד שיר אחד,
אחרון,
מנסה שוב לשיר את אותה
מנגינה
יחידה.
עוד מעגל
כוכבים,
בשמים גומא מרחקים -
רחוקים,
אפלים,
אחרים.
עוד שיר קטן,
ועקשן -
מפלס דרך בין השורות
בשלו.
הוא מתבונן,
מהדהד בין כל המיתרים.
הוא מתנגן,
מנגן,
מזמר לו אלפי מזמורים.
חרוזים.
בקצב רך,
מתגנב אל פינה קטנטנה,
חבויה,
חרדה,
יחידה,
בודדה,
אבודה.
ניגון עולה
מסתובב,
מתפלל לו תפילה חרישית
בתוגה,
ענוגה.
כמו זכרון
שכרון
מגלה את אותה התמונה -
יחידה,
בודדה,
אבודה.
כמו שיר קטן...
עוד קו אחד,
נקודה.
וחוזר לנקודת התחלה
עד אין סוף,
עד הסוף.
מה עוד נותר,
או נאמר,
בסופה של אותה מנגינה
בפינה...
הקטנה...
חתימה...
בחלום שוב הבוקר מתעורר
ברחוב גשם ואיש עובר
קם אל עוד יום אחד, לא ממהר
קם אל עוד יום אחד, לבד
רחוק כל כך חלון נפתח
אני אותך לא אראה יותר, אולי.
מכסה באדים את הראי
וכותב בו את שמה של מישהי
ואת לא חסרה את מגעי
קמה אל יום אפור, לבד
שותה לבד קפה אחד
ועוד מעט שוב תהיי איתי.
את, במעיל גדול
הוא, מסתכל בך
וצוחקים בקול
ראש בחיקו מונח
ידו בתוך ידך
גופו ליד גופך
נושם את שערך, באהבה.
ידו בתוך ידך
גופו ליד גופך
הוא מחבק אותך, בגאווה.
בחלום שוב הבוקר מתעורר
ברחוב גשם ואיש עובר
קם אל עוד יום אחד, לא ממהר
קם אל עוד יום אפור, לבד
ובי נשאר כאב מוכר
ובוקר קר מחכה בחוץ.
את, בשיער ארוך
הוא, מסתכל בך
הו... מביטים אל תוך ים
שלחוף נמשך
והוא איתך תמיד לבד,
עוד גל ועוד אחד
את מושיטה לו יד, באהבה.
ידו בתוך ידך
גופו ליד גופך
הוא מחבק אותך, בגאווה.
ברחוב גשם ואיש עובר
קם אל עוד יום ארוך, לא ממהר
קם אל עוד יום אפור, לבד
כל צעדיי, לאט מידי
ואת פניי לא תראי יותר...
The album, which started its career with the somewhat awkward name “Matti Caspi CBS 25725”, rapidly earned the nickname “The Blanket” (now we’re allowed to reveal that it’s a “Kitan” company duvet) because of the photograph on the cover. With its release as a record version, someone decided to call it by a new name, “My Second Childhood”, like the name of the song that opens the album’s other side.
In the three years that passed since his last solo album “Twilight”, Caspi has transferred to a newer sound system (for that time) where synthesizers rule. This is Caspi’s only solo album where he doesn’t play guitars at all (!)
To enrich the arrangements, Caspi decided to include in the keyboards playing two other musicians - Haim Kachtan and Rammy Levin. Kachtan has collaborated with Caspi in numerous projects that time, from Oshik Levy’s solo album “Heat Wave Nights” (1981) to Gally Atary’s “Flying in the Wind” where Kachtan was entrusted with the piano. Levin continues to collaborate with Caspi until today in shows and albums like “Another World” (1998) and “You Are My Woman” (2005). The two also play the trio of accordions that opens “A Clean Folk’s Song”. This song and the song “My Second Childhood” were the two big hits from this album and were excitedly welcomed by the wide crowd. Few knew the name of the opening song, but it was hard to miss the chorus “Middle parted, side parted…”. Later Caspi named his production company “Middle Parted”.
The album itself is naturally divided to two: frantic songs like “A Clean Folk Song”, “My Girl”, “I Slept”, and “Because Tomorrow We’ll Die”, and on the opposite side slow and magical ballades like “My Second Childhood” and “A House for Example”.
The lyricists in this album are diverse: Zeev Olman and Dudu Elharar are senior production personnel who have “sinned” once in a while writing poetry. No doubt one of the best lyrics in the album has earned one of Matti’s best composed song - “My Girl” by Nathan Zach, which became a complex and rich piece, full of imaginary and inventive musical arrangement. The composing of this song has taken three years: Caspi composed a part of it and couldn’t continue. After three years he found the rest of it and completed the composition. The song “My Second Childhood” has also been through some rough patches until reaching its final version: at that time Caspi lived next to Yossi Bannai (RIP). He brought him the melody to write the lyrics and after a long while asked to listen to the result. Bannai had only been able to write the first line: “If it’s really true”. Matti asked to have the music back and gave it to Ehud Manor (RIP) because he wanted to include it in the new album. Manor listened to the melody and said it sounded to him like ‘It’s my second childhood’ and immediately wrote the lyrics.
A surprise was added to the record version: another song that was supposed to appear in the album, but wasn’t included, probably out of space issues: “Jealousy” by Danny Robas (lyrics). It’s undoubtedly a song worth a place of honor in the original album.