A Distant Love Song - featuring “The Suburbs” (NMC 1983)

דרך ארוכה,
העין שיכורה מן המראות.
דרך ירוקה,
יפה כמו תפאורה בשלל אורות.
דרך עתיקה,
אני ודרום אמריקה אי שם.
קולי וגם דמי
זורמים להם כנחל אל הים.

שמש על פרו,
בוליביה מצטעפת, בודדה.
ילד מברזיל
נושק לצ'ילה על שפתי פלדה.
באתי מדרום
אל תוך לבך, אמריקה, אצלול
אל לב הזקעה
העתידה לבקוע ולגדול.

כל הקולות ביחד,
שיר מעלות ביחד.
כל בן אנוש הוא זמר
עף ונישא לו ברוח.
שירו אחים ביחד,
שירו אחים ביחד,
תנו לתקווה כנפיים,
יחד בקול גדול.

הרחק מכאן,
כן אם אותי שוב את משלחת,
אלך מכאן
בראש מורכן.
ובידך שוב תרעד מטפחת,
יונה קטנה
ולבנה.

אומרת "לא",
ואיכשהו יש במילותייך
ניגון של "בוא",
ניגון של "בוא".
גופך דרוך אך יש בעינייך
עולם הפוך
וצל חיוך.

שיר אהבתנו,
שיר שאבד לי ולך כמעט.
שיר רחוק משנינו
ישוב לכן אם אני ואת
לאט, לאט,
נמתיק מבט.

עשן עולה,
עשן עולה ממדורת חיינו,
לבי מלא,
לבי גולה.
את עין השמש שמעלינו
כיסה בשחור
ואין עוד אור.

כמו ערב קרב,
זו נשמתי, זו הנאנחת
ברוח סתו,
רוחו של סתו.
הנה צונחת לה כמטפחת
יונה קטנה
ולבנה.

שיר אהבתנו,
שיר שאבד לי ולך כמעט.
שיר רחוק משנינו
ישוב לכן אם אני ואת,
לאט, לאט,
נמתיק מבט.

כאן נולדתי, מול האופק,
מול המים על החוף.
אח לשחף, אח לקצף,
אח לשמש ולרוח.
אח לשחף, אח לקצף,
אח לשמש ולרוח האינסוף.
האינסוף.

לילה לילה עץ הדקל
בשיר ערש ומנוחה,
ולכן נפשי חולמת
ואוהבת וצוחקת.
ולכן נפשי חולמת
ואוהבת וצוחקת ובוכה.
ובוכה.

שמש קמה שמש באה -
איך תמיד היא מצליחה,
איך תמיד היא מצליחה.
ולכן אני כאן שר לך
ארץ שמש ומי ברכה.

כאן נולדתי, מול האופק,
מול המים על החוף.
אח לשחף, אח לקצף,
אח לשמש ולרוח האינסוף.
האינסוף.

איך כל הכאבים אשר בחלד
חברו יחד להורידני שאולה.
פעם ראו עיני את שמי התכלת,
פעם מי האמין שכך אפולה.

ואני מעצמי רוצה לברוח,
הרחק מכפור לבך, מקור עינייך,
ובעולם אחר למצוא מנוח,
לא להרגיש את כובד עינוייך.

כוח נורא אינו מרפה ממני,
כמו אסיר כישופים ואלפי לחשים.
רגע אחרון לפני היסטריה,
אני שוקע בדרך אל החושך.
רגע אחרון לפני היסטריה,
אני שוקע בדרך אל החושך.

כי בלעדייך זו הדרך, אין אחרת,
ללא אהבתך מוטב לי מוות.
אין לך כבר מה לדאוג, אני מבטיח,
אוהב עדיין אבל אותך אשכיח.
אין לך כבר מה לדאוג, אני מבטיח,
אוהב עדיין אבל אותך אשכיח.

או וי, סילבריו, פאקונדו, ירח,
שיגעו את העוזרת
ואין לי עזרה.
לא מכבסת,
היא ל מגהצת,
כלים לא רוחצת -
איום ונורא.
מתי יפליג לו כבר סילבריו לאופק?
מתי כבר פאקונדו ימצא נערה?
שלושתם, סילבריו, פאקונדו, ירח,
שיגעו את העוזרת,
אח, איזו צרה.

סילבריו - וזה איום ונורא.
פאקונדו - וזה איום ונורא.
ירח - וזה איום ונורא.
עוזרת - וזה איום ונורא.

סילבריו, טוררו מאצ'ו,
נסיך יפה עיניים,
שבר לה את המה-שמו.
סילבריו, לוחם שוורים,
חיוך מלא שיניים
וגוף מלא תפרים.

סילבריו - וזה איום ונורא.
פאקונדו - וזה איום ונורא.
ירח - וזה איום ונורא.
עוזרת - וזה איום ונורא.

הרחוב נושם וזז,
מתפתל ללא מילה,
עד שתוף נשמע ואז
הגלופה מתחילה.

היי הביטו מי זה בא,
מתנדנד מצד אל צד.
הוא מביא למסיבה
תזמורת מטרינידד.

בין עצים בתוק הירק
מעגל גדול צומח.
רקדנית היא גלופרה
וגלופה המקצב.
איזה יופי של ריקוד,
אלוהים וודאי שומע
איך שרות הגלופרות,
איך רוקדות הן כבר עכשיו.

גלופרה -
את יפה כל כך, את פרח.
גלופרה -
לבי אלייך הולם.
עוד לא עצמתי כאן עין
אבל עלייך חולם.

את ידיה היא פורשת,
במותניה מעכסת.
לבושה צבעי הקשת,
שלל סרטים ושתי צמות.

היא שחורה, יפת עיניים,
על ראשה מונח כד מים.
מגישה בשתי ידיים
אל שפתי נודד צמאות.

בין עצים בתוק הירק
מעגל גדול צומח.
רקדנית היא גלופרה
וגלופה המקצב.
איזה יופי של ריקוד,
אלוהים וודאי שומע
איך שרות הגלופרות,
איך רוקדות הן כבר עכשיו.

גלופרה -
את יפה כל כך, את פרח.
גלופרה -
לבי אלייך הולם.
עוד לא עצמתי כאן עין
אבל עלייך חולם.

בעגלה החורקת
אני סובב בדרכים.
העגלה מאובקת
והסוסים משתרכים.

דרכי אינה ממהרת,
אני נודד כל הזמן.
בדרך זו או אחרת
דרכים חוזרות על עצמן.

משעמם לי ונוח,
לא מתעניין בדבר.
אין מה לזכור ולשכוח
כשאין עתיד ועבר.

העגלה עוד חורקת,
גונחים ציריה ברחוב.
כן, אין לי צורך בשקט,
לי אין על מה לחשוב.

מזמן, מזמן עוד חשבתי,
מזמן שתם ונשלם.
את הצירים בי נשבעתי,
לא אשמן לעולם.
והצירים, בי נשבעתי,
הם יחרקו לעולם.

בואי והראי לי
איך את אוהבת.
נפשי כואבת
בתוך עורקיי.
רק בשפתייך
ובידייך,
את תשככי
את כל כאביי.

רק אהבה כה נואשת,
רק אהבה כמו שלי
היא אהבה שדורשת
קשר עיניים לילי.

רק אהבה כה נואשת,
רק אהבה כמו שלי
היא אהבה שדורשת
אושר או מוות, אלי.
אושר או מוות, אלי.

יורד לו גשם עלינו
עם רעמים וברקים.
חיטה ואורז מבטיח
וקני סוכר מתוקים.
אבל כבד הוא לבנו
ובגרון מחנק,
כשבנהר אין עוד מים
ושתי גדותיו שדות אבק.

כשגשם בא במפתיע
הכל שרים "כמה טוב".
הכל אומרים "זה מבטיח,
מבטיח חורף רטוב".
אבל בחורף צחיח
הגיהנום שוב קרוב.

ואז כבד הוא לבנו
ובגרון מחנק,
כשבנהר אין עוד מים
ושתי גדותיו שדות אבק.

שנה שחונה מייבשת
נהר, שדה, הר וגיא,
את שתי עיני אנבלה
ואת באר תקוותי.

על החול החם
הנושק לים,
כף רגלה, קטנה,
לא תשוב לשם.
היא פסעה, שקטה,
צעדה לבדה,
בלי מילים אל המים,
בעצב.
הגלים כיסו את פניה,
מים כחולים
מלח וקצף.

איזה מין כאב את קולך השתיק,
איך אותך הכניע כאב עתיק.
חרש הגלים סובבו ועטפו את גופך,
ונשקו לעינייך.
הם איתך עדיין בלב הים הגדול,
אלף שיריך.

למה אלפונסינה, מדוע לשם?
איזה שיר חדש ביקשת לך בים?
נשמתך נישאת לה ברוח מלוחה,
לא תשוב לכאן, לא תביא עוד זמר -
תעופף, תרחף עד אין גמר,
ואת אלפונסינה, תישני במנוחה.

בנות הים שרות לך
מאז לכתך.
אלמוגים הניחו
ליד ביתך.
מגעל נוצץ,
דגי זהב וכוכב
מרצדים, סובבים
יום ולילה.
לא יודע איש את הדרך,
רק אלוהים,
רק הוא למעלה.

איזה מין כאב את קולך השתיק,
איך אותך הכניע כאב עתיק.
חרש הגלים סובבו ועטפו את גופך,
ונשקו לעינייך.
הם איתך עדיין בלב הים הגדול,
אלף שיריך.

למה אלפונסינה, מדוע לשם?
איזה שיר חדש ביקשת לך בים?
נשמתך נישאת לה ברוח מלוחה,
לא תשוב לכאן, לא תביא עוד זמר -
תעופף, תרחף עד אין גמר,
ואת אלפונסינה, תישני במנוחה.

אני אשתגע כשתאמר שלום
אני לא מבינה איך הגעתי עד הלום.
כי אם תרצה ללכת, זה יהיה גיהנום מושלם,
קשה יותר ממוות, זה יהיה סוף העולם.

סיוט כזה עולה על כל דמיון,
בוא ויחד נעצור את השעון.
זוהי אהבה שאין בה הגיון,
זוהי אהבה שתיגמר בבזיון.
אני לא יכולה לנשום, הרי זה שגעון,
מחניק לי בגרון,
אתה ראשון היית ותהיה האחרון.