מתי כספי - את האשה שלי (2005)

'את האשה שלי' הוא אלבומו הראשון של כספי מזה שבע שנים, המורכב כולו מחומרים מקוריים.
מבחינה מוסיקלית, האלבום הוא מעין חזרה לתחילת דרכו של כספי באמצע שנות השבעים, עם דגש מיוחד על עיבודים עשירים, אקוסטיים וקלאסיים ברובם.
לדעתו של כספי, זהו האלבום הטוב ביותר שיצר בכל הקריירה הענפה שלו. לצד המלודיות הכובשות, ניצבת סוללת תמלילנים משובחת, הכוללת את אהוד מנור ז"ל, יוסי בנאי ויענקל'ה רוטבליט, אשר משלימה את היופי המלודי ליצירת שירים מרגשים.

מן העיתונות:

"...קחו את האלבום "את האישה שלי" של מתי כספי שיצא לפני שנה, ותנו לו את פרס סאונד כלי המיתר הטוב ביותר של השנים האחרונות. מקצועיות נפלאה שמשאירה המון-המון מקום לרגש." (אמיר עמרמי, נענע תרבות ובידור)

"'את האשה שלי' הוא אלבום יפה, רומנטי מאוד, שרמת העיבודים והטקסטים בו נדירה למדי בנוף הישראלי. כספי מקפיד על כל תו וצליל, גם בנגינה וגם בשירה - והתוצאה מכובדת ומרשימה." (גבע קרא עוז, Ynet מוזיקה)

"...עכשיו יש לכספי אלבום חדש, 'את האשה שלי', ובו, לצד 'השלום' (חידוש לעצמו מתקליט שדרים שיצא בשנת 1978), ולצד שני תרגומים לשירי אהבה ישנים ('איי לאב יו' שהיה פעם 'משהו טפשי' של פרנק וננסי סינטרה ו'היא' של שרל אזנבור), עוד שמונה שירים חדשים בהם מוכיח כספי שלא איבד דבר מכשרונו ליצור מלודיות קסומות וכובשות. הוא מזכיר קצת את סשה ארגוב, קצת את סטיבי וונדר, ובעיקר את מתי כספי הישן והטוב. הוא בעיקר שר נהדר, בקול שהוא כלי מלא רגש וחום. אז נכון, 'את האשה שלי' (מילים מתי כספי ואהוד מנור), 'זמר שלוש המחוות' (יעקב רוטבליט) או 'חרוזי אהבה' (מתי כספי) היו יכולים להיות מוקלטים גם לפני עשרים שנה. הם לא נשמעים כמו מה שהולך היום במוזיקה העדכנית, אבל זה בדיוק מה שהופך את האלבום הזה לקלאסיקה." (יואב קוטנר, גלובס)

"אהוד מנור ז"ל היה נותן לכספי ציון גבוה על הטקסט הזה: "והיום במלוא כוחו/מפיח געגוע שנלכד/בקצה מבט עיניך/חיוכך סמוי ומעורר/פרוש כרשת/על גופי המתפרץ/שבוי בסערה". ואללה, כספי. זו אינה פזמונאות. זו שירה מהסוג הצרוף. נגינת פסנתר מינורי מובילה את כספי לאחת ממנגינותיו היפות. את מה שהוא יודע, הוא לא שכח.. "חרוזי אהבה" מזכיר את סגנון הבלדות הרגשני שלו, מסוג שירי האהבה האיכותיים שכתב יחד עם אהוד מנור. מתי ממלא את חסרונו של מנור – בקונטקסט של שירי אהבה – ברמה שאותי הפתיעה. מנגינות אולטימטיביות? – תעבירו ל"שיר מספר 6". זה הלחן הלירי המינורי, השקט והמלטף, שאינו מתחשב ברוחות הזמן, נע לו במרחב העל-זמני. ושוב, איך שמתי כספי כותב גם פזמון אהבה – פשוט, לא יומרני. יופי. "זמר שלוש המחוות" על חלומות אבודים ותעתועי הגורלות "בצל העץ שמתחתיו פעם ישבתי", מהטקסטים המבריקים של יעקב רוטבליט, קיבל אצל כספי קצב מהיר. זה שיר שצריך לשמוע פעמיים ולהיות קשוב לטקסט. ב"את האשה שלי", הראשון שלו מזה 7 שנים זה כספי ורסטילי, מוסיקאי שנפתח מחדש, מהוקצע כרגיל. וזה עדיין כספי המלחין והמעבד המעולה, שאותי ממשיך לרגש." (יוסי חרסונסקי)