מתי כספי - ביוגרפיה
מתי כספי הוא ללא ספק אחד היוצרים הפוריים והמשפיעים ביותר שזכתה להם מדינתנו. הוא מלחין מעניין ומעבד מגוון היוצר בעושר של טעמים וסגנונות, והוא ייסד סוגה בזמר העברי שאמנים רבים צעדו בשביליה בעקבותיו ובהשפעתו. משנות ה-70 ועד היום הפיק כספי עשרות אלבומים שהצליחו מאוד, והיה שותף בכתיבה, עיבוד או נגינה של שירים רבים נוספים. הצליל המיוחד והאיכותי, ההקפדה על העיבוד וההפקה המגוונת של כספי מהווים פרק משמעותי במדף התקליטים העבריים. הוא מוצג לא אחת כמי שיצר מהפכה במוזיקה הישראלית, כאחד המוסיקאים הכי מגוונים בארץ. לא בכדי משבחים אותו מוזיקאים ומלחינים ונושאים אליו את עיניהם.
השנים הראשונות
הקיבוץ הוא גן עדן לילדים
מתי כספי נולד בשלושים לנובמבר 1949, בקיבוץ חניתה. לפעמים, הוא אומר, הוא מהרהר בשלווה הקיבוצית של חניתה: "הייתה לי ילדות מאושרת בקיבוץ. נהניתי להיות לבד עם הטבע. הייתי שקט מאוד. בגן הייתי מבלה שעות בישיבה על ארגז הכביסה המלוכלכת, דופק לפי קצב ושר שירים. הילדות בקיבוץ היא הילדות הכי יפה בעולם... הקיבוץ הוא גן עדן לילדים. אני עדיין בן קיבוץ, גם אחרי כל השנים."
חשבתי רק על מוסיקה
בגיל חמש וחצי, בהיותו בכיתה א', החל ללמוד לנגן בחלילית, ואז במנדולינה, אבל אחרי ששמע את שמואל גוגול מנגן במפוחית פה, דרש שיקנו לו מפוחית, כי היה בטוח שהוא יודע לנגן. "הייתי תלמיד רע, הייתי מוזר, אבל מוזר שאומר רק את האמת. אהבתי מאוד את העצלות. כל דבר שהיה קשור בעצלות עשה לי טוב. להורים שלי אמרו: הוא יכול אבל לא רוצה, ואני אמרתי שזה נכון, כי חשבתי רק על מוסיקה. האמת היא, שאף אחד לא דיבר איתי על מצבי. דיברו עם ההורים, המחנכת, הפסיכולוגית. לא איתי. לא עשה עלי רושם שחשבו שאני טמבל. לפני הצבא, חשבתי להיות מורה לחינוך גופני, זה נראה לי יותר מאשר כל אותם תרגולים בפסנתר."
אביו של מתי נלחם למענו כדי שיגיע לפסנתר, ובסוף הסכימו בקיבוץ לרכוש עבורו פסנתר. מגיל 10 למד לנגן בפסנתר בקונסרבטוריון של נהריה, במשך שש שנים. "לא אהבתי את התרגולים בפסנתר. אבי ישב לידי כדי לוודא שאתאמן שעה ביום. לכן ניגנתי חצי מרצון וחצי מאונס."
תחילת דרכו המוסיקלית של מתי כספי
"כשהייתי קטן, בגיל שמונה לערך, נהגתי ללכת אחת לשבועיים לראות את הופעתו של שמואל גוגול, שהיה מופיע בבית ההבראה בקיבוץ חניתה כחלק קבוע מהתוכנית האומנותית. כך עשיתי במשך זמן רב.
שמואל גוגול היה תמיד מסיים את הופעותיו בקטע נגינה שניגן במפוחית בגודל 2.5 ס"מ, שכאשר היה מנגן בה, הייתה נעלמת בתוך פיו.
מקץ כשנה, הוא ניגש אלי בסוף ההופעה ושאל אם אני רוצה את המפוחית. הוא כנראה הבחין בילד הקטן שעומד ומסתכל בו וראה את הבעירה הפנימית שלי, ולכן שאל. אמרתי שכן.
תשובתו הייתה: תספר לי כשהתחלת ללמוד לנגן בפסנתר, ואז אני אתן לך.
זה היה הרגע בו התחלתי "לבלבל את המח" להורי.
פסנתר היה דבר לא מקובל בקיבוץ, דבר שאף אחד לא העלה בדעתו. בקיבוץ היו דפוסי חיים ברורים ללא כל נטייה ימינה ושמאלה. לכן החל אבי להלחם בעבורי, עד לרגע שבו נאותו בקיבוץ, אחרי המלצת המורה למוסיקה שלי, ואחרי בחינה של מורה מקיבוץ שכן שבחנה אותי והמליצה, לשלוח אותי ללמוד. אישרו לי ללמוד במקום אחר, על חשבון המשק - דבר שלא קרה מעולם לפני כן. באותה תקופה נפתח הקונסרבטוריון בנהריה, שהיום הוא על שם רפאל דראגן - שהיה אז עולה חדש מרומניה. דראגן היה המורה שלי.
אבי נהג לנסוע איתי לשיעורים באופן קבוע כדי לתרגם לי את דבריו. למדתי שם פעם בשבוע.
הייתי מתאמן בפסנתר של בית ההבראה - כל יום שעה. גם אם ירד גשם. אבי היה הולך איתי ונוכח באימונים. בשלב יותר מאוחר, כעבור כחצי שנה, קנו פסנתר לחדר המוסיקה של הקיבוץ עצמו.
בתום שיעור הפסנתר הראשון הלכתי להופעתו של גוגול בקוצר רוח, וכשהסתיימה ההופעה, ניגשתי אליו ואמרתי לו - היום היה שיעור הפסנתר הראשון שלי. הוא מיד תלש את המפוחית מהצואר ונתן לי אותה. אני מחזיק בה עד היום.
כעבור שנים רבות - בתוכנית רדיו שהתראיינתי בה, בשנת 87, בין ההפתעות שעשו לי בתוכנית - נכנס לאולפן שמואל גוגול ונתן לי במתנה מפוחית שחברת Hohner הוציאה על שמו (מודל גוגול)."
המורה שלו לפסנתר, דראגן, הטיל עליו פעם משימה לכתוב עיבוד לתווים. מתי ניסה והצליח.
כספי מציין את אותו תרגיל כמפנה בדרכו, כי מתאוריה עבר למעשה ונפתח לעניין. הוא היה אז בן חמש עשרה.
תחילת דרכו המקצועית, טרום תקליט הבכורה
גילוי
בגיל 16 הגיע לתוכנית הדגל של קול ישראל דאז "תשואות ראשונות", תחרות לגילוי כשרונות צעירים. שירו הראשון מעל גבי תקליט הוקלט בגיל 17- "ליצן כיפורים", מתוך "הידד לצעירים".
להקת פיקוד דרום ושלישיית "לא אכפת להם"
את שרותו הצבאי עשה בלהקת פיקוד דרום, אליה התקבל כשנבחן פעם שנייה במהלך הטירונות. בלהקה למעשה החלה הקריירה המוסיקלית יוצאת הדופן שלו כמלחין ומנהל מוסיקלי. שם החל לראשונה לגעת בכלים ולהתנסות בהם.
לתוכניתה הראשונה של הלהקה ב-1968 "זמר בדרום", הלחין שני שירים, ושר בדואט עם בהירה שלום שיר אחד בשם "עלומים". התוכנית הבאה שעלתה על תקליט נקראה "מעוז א' א'", והופיעו בה להיטים גדולים כמו "לאילת" ו"בסיירת שקט". כספי בעל הבריטון העמוק הלחין, עיבד ושר גם את הלהיט הגדול מהתוכנית "אני מת", שיר שלווה בקליפ הזכור לצופיה של הטלויזיה הישראלית בימיה הראשונים. כספי נראה שם עם גדי אורון ויעקב נוי, שלושתם יחד היוו במסגרת הלהקה הצבאית את "שלושת השמנים", וביצעו גם מערכונים ופנטומימה, ולאחר שחרורם מהצבא הפכו לשלישיית "לא אכפת להם".
במסגרת השלישייה הקליט כספי תקליט אחד ויחיד ב-1971, בחברת פונודור. שבעה משירי התקליט הגיעו לדיסק שיצא בחברת פונוקול ("בפעם הראשונה").
רגע גורלי
"אחרי שהשתחררתי, ממש ימים ספורים לאחר תום השירות, קיבלתי טלפון מאריק איינשטיין. הוא הציג את עצמו, ואני מרוב כבוד אליו נעמדתי. הוא אמר שהוא שמע שכתבתי לחן יפה מאוד למילים של יענקלה רוטבליט, ואם אכפת לי לבוא אליו להשמיע לו את השיר ["אלוף משנה במילואים"]. כמובן ששמחתי נורא והתרגשתי מאוד. הגעתי אל הדלת שלו ולא ידעתי אם לדפוק או לצלצל בפעמון. צלצלתי בפעמון ואני זוכר שחשבתי לעצמי שזה היה חזק מידי, אבל הוא כבר פתח את הדלת וראיתי אותו מולי לבוש בטרנינג עם נעלי בית של דפנה ועם משקפים עבות. מיד ההתרגשות הפסיקה מכיוון שראיתי מולי בן אדם רגיל. הוא הציע לי תה, שתיתי ואז הוא אמר לי: 'טוב, נו בוא נשמע'. השמעתי לו את השיר והוא אמר לי: 'למה שלא תקליט את זה בעצמך? אתה שר את זה מצויין, יותר טוב ממה שאני יכול לשיר את זה'. זה היה למעשה העידוד שגרם לי להתחיל לחשוב שאני יכול לשיר באופן מקצועי".
סינגלים, הצגות ועוד
כספי החל את הקלטותיו הראשונות על גבי סינגלים. שירים כמו "אפרים", "מה יהיה איתי", "שיר שלי ושלה", "המאושר באדם" ואחרים, מעולם לא הגיעו אל אריכי הנגן. כספי הספיק בתקופה זו לכתוב מוסיקה לשתי הצגות - "לילי גם" ו"עיר הגברים", לכתוב לפסטיבלים ולזמרים אחרים.
מאחורי הצלילים
שיתוף הפעולה עם שלמה גרוניך קדם לתקליט הבכורה. "מאחורי הצלילים" היה למופע מצליח. התקליט נחשב לפסיכדלי והנועז ביותר שהוקלט עד אז בארץ. היו בו הלהיטים "ציור", "ואותך", "בן גוריון", "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", ועוד.
האלבומים הראשונים
אלבום הבכורה
לאחר שש שנים של יצירה פורייה, הוציא כספי את אריך הנגן הראשון שלו ב-1974, ללא שם, באולפני טריטון שהיו אז בימיהם הראשונים.
כספי היה אחראי לנגינה בכל הכלים, ללחנים, לעיבודים, להפקה, ואף לעזרה בתפעול הציוד החדש של האולפנים.
באלבום הופיעו שירים מוכרים של כספי לצד שירים חדשים, שירי משוררים, "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", "ואותך", "הבלון שלי" (שהוקדש לזכרו של רומן שרון, כוכב ההצגה "לילי גם" שלה כתב כספי מוסיקה), "נח" - להיט גדול מפסטיבל הזמר, בליווי "שוקולד מנטה מסטיק" ותזמורת רשות השידור.
במהדורה הראשונה בלבד של התקליט הודפס קטע נוסף - "תנאי" - שהושמט מכל המהדורות שלאחר מכן.
כפפה על יד
התקליט השני, ב-1976, גם הוא ללא שם, נחשב בעיני רבים לאלבום הטוב ביותר של כספי ולאחד האלבומים הטובים שיצאו בישראל אי פעם. הוא כלל להיטים גדולים כמו "הנה הנה" (שנכתב במקור ב- 1975 להזמנת גלי צה"ל לאחר שכספי ומנור זכו בתארי מלחין ופזמונאי השנה בהתאמה), "ברית עולם", שהפך לשיר המזוהה ביותר עם כספי, "אין שלווה", "לא ידעתי שתלכי ממני" ועוד.
אהוד מנור היה אחראי לרוב הטקסטים, אפשר לאמר שמכאן והלאה, עד לפטירתו בשנת 2005. בהתחלה היה כספי מגיע לבנימינה, מקבל ממנור טקסט, יושב שעות על הגיטרה וממציא שיר. בהמשך התאים מנור טקסטים שלו למנגינות של כספי. "הקשר שלי עם אהוד מאוד מיוחד. יש ביננו כימיה שקשה להסביר אותה במילים. הטקסטים שלו ללחנים שלי יוצרים הרגשה כאילו אנחנו כותבים את השירים יחד. המילים שהוא כותב למנגינות שלי מתלבשות עליהן כמו כפפה על יד."
עוד ב-76, שלחו מנור וכספי לאירוויזיון את השיר "אמור שלום" עם "שוקולד מנטה מסטיק". השיר זכה במקום השישי.
שנתיים נוספות חלפו והופיע האלבום המצליח "צד א' צד ב'" שכלל שירים שהוקלטו ע"י אחרים בעבר, וכאן בוצעו ע"י כספי עצמו. הופיעו שם "כמו גלגל" (שבוצע בזמנו ע"י עפרה פוקס), "בלילות הקיץ החמים" (צוות הווי תותחנים), "עוד יבוא היום" ו"שיר היונה" (נתנאלה), "אליעזר בן יהודה" (חוה אלברשטיין) ועוד, הצלחת ענק.
אלבום הוקרה בולט במיוחד שיצא באותה תקופה היה "כולם שרים את מתי כספי", כבודה גדולה של להיטי ענק שהלחין, הפעם בביצועים המקוריים. בין השאר הופיעו שם גם "בן" של נתנאלה, "שלא יגמר לי הלילה" (אף אוזן גרון), "מי ראה את באני" (תיקי דיין), "טוב לי בקיבוץ" (דודו זכאי), כספי עצמו שר את "כמה שירים אפשר להמציא בכלל", נסיון ראשון שלו לכתוב מילים.
כעת הפיק כספי את האלבום והמופע "ארץ טרופית יפה", שלמעשה אחראי לגל המוסיקה הברזילאית ששטף את הארץ לאחר מכן.
האלבום הבא היה אלבום הילדים "צד נוסף", ולאחריו "סוף היום", גם הוא רב מכר. הכיוון היה שונה, מוסיקה שהושפעה מרגאיי ("ימי בצורת", "רגיי של עברי"), ממקצבים דרום אמריקאיים ("את תקחי את הבית"), הלהיט "עוד תראי את הדרך", ואפילו שיר בסגנון השמאלץ הרומנטי של שנות החמישים ("מי ששר").
מוסיקה עולמית
על ההשפעות המוסיקאליות עליו אומר כספי: "אין לי שליטה על היצירה. השיר נולד כולו במקצב שלו. אין החלטות מוקדמות מה להלביש על השיר. אם הוא נולד ג'ינג'י - הוא כזה מההתחלה... כמובן, זוהי תוצאה של השפעות, כי אינני חי לבד בעולם, ואני שומע מוסיקה כמו כולם". כספי מושפע גם ממוסיקה מזרח אירופאית צוענית. "פעם האזנתי הרבה לתוכניות שירי עמים בימי שבת. בלעתי את הצלילים האלה בחדר ההורים בקיבוץ". לגבי מוסיקה ברזילאית, מתי טוען שהוא אינו מושפע מהמוסיקה הברזילאית דווקא, אבל אוהב מאוד את הקצב של המוסיקה הזו, ואם מדובר בהשפעות ממש - הרי המקור שלו הוא יותר ממוסיקה צוענית מזרח-אירופית, המקצבים הלא-זוגיים של המוסיקה הבלקנית, כפי ששמע אותה לראשונה מסבו, יליד רומניה. בכלל, מתי כספי שואב מכל סגנון מצוי, וכשנתבקש פעם להגדיר את המוסיקה שלו השיב - "מוסיקה עולמית".
כספי זכה בפרסים רבים על יצירתו, כולל פרס "כינור דוד". בתוכניות הרדיו הרבה מהשירים הישראליים הם בדרך זו או אחרת של כספי - אם כזמר, מלחין, מעבד או מפיק.
שנות השמונים
שיתופי פעולה על ומחוץ לבמה
שני תקליטיו הבאים של כספי היו מלחניו של סשה ארגוב, "מתי כספי שר סשה ארגוב" ו"מתתיהו ואלכסנדר". כספי נתן לשירים פרשנות ווקאלית חדשה, וניגן בסינטיסייזר, פסנתר, באס, מנדולינה, תופים, כלי הקשה ואקורדיון. מתי כספי מדבר בהערצה על סשה ארגוב ואומר שהיה רוצה לכתוב כמוהו. השניים הופיעו יחדיו בשירי האלבום כשכספי שר וארגוב מלווה אותו בפסנתר.
האלבום "ילדותי השנייה" מ-1984 כלל את השירים "ילדותי השנייה", "נערתי", "שיר עם נקי" ועוד.
ב"צד ג' צד ד'" מ-1987 שוב מחדש כספי משיריו: "ימי בנימינה" (חוה אלברשטיין), "לא טוב היות האדם לבדו" (דני ליטני ויהודית רביץ), "אשה" (חני ליבנה), "לקחת את ידי בידך" (יהודית רביץ) ועוד.
"אחד לאחד" מ-1988 הוא אלבום מרגש בו מנגן כספי בכל השירים בכלי אחד בלבד (פסנתר או גיטרה). באלבום נכללו הלהיטים "סליחה", "שובי השולמית", "היא חזרה בתשובה".
על הבמה חזר כספי לשתף פעולה עם גרוניך. "מאחורי הצלילים" הגיע שוב לכדי תקליט ב-1984, למופע שלישי ב-89, לתקליטונים ב-90 ו-92, ולמופע רביעי, שגם הפך לדיסק כפול, הפעם בשיתוף נשותיהם של השניים, ב-2002.
עם הפרברים הופיע כספי במופע משירי דרום אמריקה, שיצא על גבי האלבום "שיר אהבה רחוק".
מברזיל הביא כספי ב-1987 להקה ברזילאית ויחד יצאו במופע והאלבום המצליח מאוד "ארץ טרופית משגעת".
שני אלבומים חשובים שיצר כספי בשנות השמונים היו של ריקי גל: "ריקי גל" ב-1987 ו"מה זאת אהבה" ב-1988. כספי היה אחראי ללחנים, לנגינה בכל הכלים, לעיבודים ולהפקה. האלבומים כללו להיטים רבים מאוד, ביניהם "ילד אסור ילד מותר", "מה זאת אהבה", "מערבה מכאן", "נערת רוק" השערורייתי, "מקום לדאגה", "בצער לא רב ביגון לא קודר" ועוד רבים. היבול המדהים הוליד הצלחה גדולה הן של האלבומים והן של ההופעות המשותפות לכספי וגל.
סדרת מופעים נוספת של כספי בסוף שנות השמונים היתה עם שלום חנוך, והיו גם הופעות עם התזמורת הפילהרמונית, לה גם הלחין ועיבד כספי מוסיקה. על הופעות אומר כספי: "אין לי פחד לפספס על הבמה במידה שכל הצד הטכני הוא מאה אחוז. על הבמה אני משוחרר יותר מאשר בכל מצב אחר. אני מביא לבמה את התוצאות שנוצרו אצלי בבית כמו שהן. בניגוד לערב מסחרי שבונים על אינסטינקטים של קהל, אני בונה את המופעים על האינסטינקטים שלי. אני לא מזמין במאי או פעלולן שיעזרו לי לעבוד על הקהל. אם יש אופנה חדשה של בגדים, אף אחד לא יאמר לי ללבוש אותם כדי לשובב את הקהל. אני לובש את הבגדים שלי, אלה שלא נמצאים בכביסה של אותו יום."
כספי הרבה לכתוב לאחרים, ובעיקר להפיק ולעבד עבור אחרים בשנים אלה, באומרו שהוא אוהב את העבודה האולפנית, במיוחד את התוצאות מחומרי גלם שונים. מתי טוען כי את השירים הוא לא כותב לפי הזמנה אלא "מוסר מנגינות", כי את השירים הוא כותב קודם כל לעצמו, ורק מאוחר יותר הוא מוצא שהשיר מתאים יותר למישהו אחר. נהנו משיריו ומעיבודיו של כספי אושיק לוי, חוה אלברשטיין, נתנאלה, נורית גלרון, יהודית רביץ, דני רובס, גלי עטרי, אריק סיני, מאיר בנאי, ארז הלוי, שושנה דמארי, ורבים נוספים.
שנות התשעים
את שנות התשעים פתח כספי בתקליט "שירים במיץ עגבניות". היה זה תקליט של השתטות משותפת לו ולאהוד מנור, בו לקח כספי חלק בכתיבת המילים המשעשעות. התקליט הכיל גם עיבוד חדש למערכון "מוריס והיונים".
"בובה מתי", הפרוייקט הבא של כספי, היה אלבום וקלטת וידאו עם שירי ילדים.
ב-93 יצא האלבום "מתי", אלבום אישי שכלל טקסטים של מנור שנכתבו באופן ספציפי על מתי. האלבום כלל את השירים "מי אמר לך שאני מלאך", "שדה התעופה", "בפסנתר" ועוד.
עם יציאת האלבום עזב מתי את הארץ לארבע שנים, בהן גר בקנדה ובארצות הברית. בשנים אלה עבד עם ריקי גל על אלבומם השלישי - "אוהבת אותך יותר", וכבאלבומיהם הקודמים היה אחראי ללחנים, לעיבודים, לנגינה ולהפקה. הפעם נטלה חלק בלחנים גם אשתו, הקאו כספי, לה הפיק מתי בשלב מאוחר יותר (1998) את האלבום Raquel בפורטוגזית.
עם שובו משנות ההעדרות, בשנת 1997, התקבל מתי בחום וגעגועים על ידי הקהל בארץ, ויצא מיד לסיבוב הופעות מצליח מאוד. הראשונה מהופעותיו הוקלטה ויצאה על גבי הדיסק "מתי כספי - הופעה חיה בערד".
האלבום של 98, "עולם אחר", היה גם הוא אלבום אישי, בו ניסה כספי את כוחו בכתיבת מילים בצורה רצינית למעשה בפעם הראשונה: "הטקסטים באים לי לעיתים רחוקות, טיפין-טיפין, אבל יותר לשביעות רצוני לעומת העבר. בנושא הזה מוטל חלק מה'אשמה' על אשתי, הקאו. לא חשבתי שאני יכול לכתוב מילים ברצינות, עם מלוא המשקל, אבל האמת היא שהיא דחפה אותי לכתוב והיא פשוט הוכיחה לי, או גרמה לי להוכיח לעצמי, שאני מסוגל לכתוב. זה לא הולך קל אבל זה הולך. יש כאן התייסרות שהיא אחרת, אני לא מכיר אותה, כי במוסיקה, כשאני מלחין, אני מלחין מתוך השראה, וזה בא במהירות עצומה, כשזה בא." הקאו כספי תרמה את רוב הטקסטים לאלבום זה.
מאז חזרתו ארצה מרבה כספי ללמד במקומות שונים, מבתי ספר ועד קורסים בעיבוד, הפקה ופיתוח קול.
שנות האלפיים
שנת אלפיים נפתחת באלבום "מתי כספי - דואטים", אלבום שמסמל "יישום של שיתוף פעולה בין אמנים כפי שבאמת צריך להיות", כך כספי. בין המשתתפים באלבום אביב גפן, חווה אלברשטיין, רמי קליינשטיין, שושנה דמארי, אתי אנקרי, דני ליטני, יהודית רביץ, ועוד רבים. מתי כספי מספר שהיה זה חלומו "לעבוד עם זמרים עמיתים ולתת לאישיות שלהם להשתלט באולפן, כך שאכוון את סגנוני לתוך סגנונם. זה לא רק הסיפוק שלי, אלא גם חשיבות שיתוף הפעולה עם אומנים שלא עבדתי איתם בעבר. מה שאומר שאפשר לעשות המון דברים עם שיר, לא להסתפק בביצוע האחד המוכר שלו. המוזיקה פנוייה לשימושם של אנשים נוספים."
שיתוף הפעולה בתקופה זו בא לידי ביטוי גם במגוון הופעות משותפות לכספי ואמנים אחרים:
הקאו כספי, יוני רכטר, אהוד מנור, יהודית רביץ, להקת טוקאן (ברזיל שעון קיץ), מאיר בנאי, רמי קליינשטיין, אביב גפן, ריקי גל, צמד הפרברים, והשיא - חידוש המופע "מאחורי הצלילים" עם שלמה גרוניך בשנת 2002.
מופע זה, בו השתתפו גם נשותיהם של הצמד - הקאו כספי ומיכל אדלר גרוניך, תועד גם על גבי אלבום כפול.
לאחר קמפיין מוצלח ל"מרידול", חזר כספי לאולפן ההקלטות והוציא את האלבום "את האשה שלי", שלווה גם בסיבוב הופעות מצליח.
באותה תקופה הועלו מספר הופעות משותפות לכספי ולתזמורת הקאמרית הקיבוצית, וכמו כן עם התזמורת הסימפונית רעננה והתזמורת הסימפונית ראשון לציון.
פרס אקו"ם היוקרתי על מפעל חיים הוענק לכספי בשנת תשס"ה.
ב-2008 המשיכו כספי וגרוניך את הופעותיהם המשותפות, ואף כתבו שיר חדש. הופעות אלה נמשכו עד לשנת 2011.
בשנת 2010 יצא האלבום "נפש תאומה", הכולל לחנים חדשים לטקסטים של אהוד מנור ז"ל, שנמצאו בביתו לאחר מותו.
באותה תקופה השתתף כספי בקמפיין משעשע ל"ביטוח ישיר", ויצא במופע מיוחד לילדים בשם "מתי'לה ילדים", ובו שירים שהלחין וסיפורים שכתב.
ב-2011 הוביל מתי כספי מופע מיוחד ממיטב שיריו עם התזמורת הפילהרמונית של ישראל. המופע זכה להצלחה אדירה ומיועד לצאת על גבי אלבום.
לאחר מכן השתתף כספי בתוכנית הטלויזיה המצליחה "בית ספר למוסיקה" בערוץ השני.
ב-2012, לאחר 25 שנים, התאחדו מתי כספי וריקי גל להעלאת המופע המיתולוגי "מה זאת אהבה".
ב-2013 יצא ספר מחקר מאת המוסיקולוגית ד"ר ציפי פליישר - "מתי כספי, הקסם והחידה" - אנציקלופדיה מעמיקה הפורש את עולמו ההרמוני העשיר והייחודי של מתי כספי על סמך ניתוח של ארבעים משיריו, בד בבד עם עיסוק ברבדי חייו ובהשפעות שפעלו עליו. האנציקלופדיה זמינה בשלושה כרכים בפקולטות למוסיקולוגיה בארץ.
סוף דבר
מתי כספי הוא מהמוסיקאים המוערכים ביותר בישראל. בכל ההפקות בהן מעורב כספי מוטבע חותמו: שילוב בין גאונות טכנית ואמת פנימית. כספי מילא תפקיד חשוב בבמת המוסיקה הישראלית במשך יותר משלושה עשורים. כל הפקה זכתה מיד בביקורת משבחת והצלחה. למרות שהוא אומן אהוב מאוד, כספי מתרחק מפופלריות. לחילופין הוא מתרכז בפיתוח והבעה של ה"אמת הפנימית" שלו דרך המוסיקה. "אם אני רוצה שהקהל יאמין במה שאני עושה, אני חייב להיות אני עצמי". מתי כספי משתמש בזכרונו על מנת לאמוד את איכות המוסיקה שהוא יוצר, באומרו שאם הוא לא מתרגש משיר שלו, הוא פשוט שוכח אותו: "מעולם לא כתבתי שירים כדי שיאהבו אותם. אם הייתי נוהג כך, לא הייתי מה שאני. אני כותב שירים שבאים מתוכי, ואם אני לא מתרגש מהם, אז אני רוצה לשכוח אותם. ואם יש עוד שני אנשים שהתרגשו גם הם, זה קהל. אני לא יכול לאכזב את הקהל. אני לא יכול לכתוב פתאום משהו שכולם יאהבו, להשתמש בכשרון שלי ולא בהשראה." אך המיקוד הפנימי של כספי לעולם לא מוביל אותו לצרות אופקים מוסיקלית. הוא תמיד מחפש צלילים וצירופים מוסיקליים חדשים. התוצאה היא מיזוג ייחודי של מקצבים ומלודיות שנושא בחובו הומור, רוך, רומנטיקה, שמחה, עליצות ויופי.
המוסיקולוגית והחוקרת ציפי פליישר אומרת שכספי הוא בעיניה היוצר החשוב ביותר במוסיקה בעשורים האחרונים, לא רק בארץ אלא גם בעולם. "הוא הגאון שבחבורה, הוא אבן דרך חשובה בהיסטוריה של המוסיקה העולמית". בעיניה כספי הוא נקודה בקו הגבהים הנמתח מבאך וגרשווין. "רק כספי המציא שפה חדשה לגמרי משלו. אני יושבת ומנתחת את ההרמוניות שלו, ונדהמת בכל פעם מחדש. העובדה שהוא גם מבצע ומעבד ומנצח יצרה אצלו איזו סגירות ואינטרוברטיות, אבל האמת היא שהוא פרא אדם מוסיקלי. הוא זה שדחף כאן את התחכום והמערביות."
במשך השנים, ייסד מתי כספי מתודולוגיה של עיבוד ופיתוח מוסיקלי שנלמד באוניברסיטאות ואקדמיות למוסיקה בישראל. האוניברסיטה העברית בירושלים, למשל, העבירה קורס שנקרא "משוברט ועד מתי כספי".
"אני מאמין במוסיקה שלי. מעולם לא השתמשתי במתכוני להיט, גם לא חיפשתי אותם. כל שיר שלי שהצליח שימח אותי. אני יודע שאם אהיה נאמן לעצמי, הקהל יהיה נאמן לי ואני לו."
